מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון Medicine and Science in Sports and Exercise עולה כי תוכנית מבוקרת של אימוני כוח ללא ירידה במשקל הביאה לשיפור הרגישות הכבדית לאינסולין והורידה את קצב ייצור הגלוקוז מבלי להשפיע על סך מסת השומן או על תכולת השומן הויסרלית, הכבדית או האינטרא-מיוצלולרית.
החוקרים מסבירים כי המידע הקיים עד כה ביחס להשפעות המטבוליות של אימוני התנגדות (כוח) בקרב בני נוער הינו מוגבל. לפיכך, ביקשו במחקרם זה לקבוע שמא תוכנית מבוקרת של אימוני כוח ללא התערבות תזונתית או ירידה במשקל תביא לירידה בהצטברות השומן בגוף, עלייה במסת הגוף הרזה ושיפור הרגישות לאינסולין ומטבוליזם הגלוקוז בקרב בני נוער ממוצא היספאני הסובלים מהשמנת יתר ומנהלים אורח חיים סדנטרי.
במחקר נכללו 12 בני נוער הסובלים מהשמנת יתר (גיל ממוצע 15±0.5 שנים; BMI ממוצע 35.3±0.8kg/m2; אחוז שומן בגוף 40.8%±1.5%) אשר השלימו תוכנית אימוני כוח בת 12 שבועות. התוכנית כללה שתי פגישות שבועיות בנות כשעה, בהן ביצעו המשתתפים תרגילים המאמנים את כל קבוצות השרירים הגדולות.
בתחילת המעקב, ושוב בעת השלמת התוכנית, מדדו החוקרים את הרכב הגוף של הנבדקים באמצעות בדיקת Dual-energy x-ray absorptiometry, וכן את פיזור השומן הבטני באמצעות תהודה מגנטית, את תכולת השומן הכבדית וזו של תאי השריר על פי Magnetic resonance spectroscopy, את הרגישות הפריפרית לאינסולין על פי מבחן העמסת גלוקוז תוך-ורידי, ואת רגישות הכבד לאינסולין על פי מדד הרגישות הכבדית לאינסולין (שחושב כאלף חלקי המכפלה של קצב ייצור הגלוקוז ורמת האינסולין בצום). לבסוף, כימתו החוקרים את קצב ייצור הגלוקוז (Glucose production rate, GPR), הגלוקוניאוגנזה והגליקוגנוליזה.
החוקרים מדווחים כי כל הנבדקים היו נורמוגליקמיים. לדבריהם, תוכנית האימונים הביאה לעלייה משמעותית בכוח, הן של קבוצות שרירי הגפיים העליונות והן של אלו בגפיים התחתונות. משקל הגוף עלה מ-97.0±3.8 ל-99.6±4.2 ק”ג (p<0.01), כאשר מרבית העלייה (כ-80%) יוחסה לעלייה במסת הגוף הרזה (מ-55.7±2.8 ל-57.9±3.0 ק”ג; p<0.01). לעומת זאת, תכולת השומן הכללית, הויסרלית, הכבדית והאינטרא-מיוצלולרית נותרה ללא שינוי משמעותי.
בנוסף, מצאו החוקרים כי הרגישות הכבדית לאינסולין עלתה בעקבות תוכנית האימונים ב-24%±9% (p<0.05), בעוד שהרגישות הפריפרית לאינסולין לא השתנתה משמעותית. ה-GPR ירד ב-8%±1% (p<0.01), וזאת בשל ירידה של 12%±5% בגליקוגנוליזה (p<0.05).
החוקרים מסכמים כי תוכנית מבוקרת של אימוני כוח ללא ירידה במשקל מביאה לעלייה בכוח ובמסת הגוף הרזה, משפרת את רגישות הכבד לאינסולין ומורידה את קצב ייצור הגלוקוז, וזאת מבלי להשפיע על סך מסת השומן או על תכולת השומן הויסרלית, הכבדית או האינטרא-מיוצלולרית.
Medicine and Science in Sports and Exercise 2010;42(11):1973-1980
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!