מאת ד”ר אולה קראסיק
בגיליון יוני של כתב העת The Lancet פורסמו תוצאות לאחר 3 שנים של מחקר HORIZONS-AMI . תוצאות אלה הדגימו המשך יעילות ובטיחות של טיפול מונותרפי ב-Bivalirudin (אנגיומקס), שהוא מעקב תרומבין ישיר, וכן של הכנסת תומכן המשחרר Paclitaxel במטופלים לאחר התקף לב, אשר עברו צנתור ראשוני.
מחקר HORIZONS-AMI הינו פרוספקטיבי אקראי בתוית פתוחה אשר כלל מעל 3600 מטופלים מגיל 18 ומעלה לאחר התקף לב מסוג STEMI (או ST-elevation myocardial infarction ), כאשר המטופלים התייצגו תוך 12 שעות מתחילת התסמינים ועברו צנתור ראשוני. לאחר הצנתור המטופלים חולקו באופן אקראי (ביחס 1:1) לקבל טיפול ב-Bivalirudin או לקבל טיפול משולב בהפרין עם תרופה מעקבת glycoprotein IIb/IIIa (או GPI glycoprotein IIb/IIIa inhibitor ). בנוסף, אם המטופלים היו מתאימים, הם חולקו באופן אקראי (ביחס 3:1) להכנסת תומכן המשחרר Paclitaxel (או PES Paclitaxel-eluting stent ) או להכנסת תומכן מתכת פשוט (BMS bare metal stent ).
החוקרים מצאו כי לאחר 3 שנים, במטופלים אשר קיבלו Bivalirudin נמצא שיעור נמוך יותר של תמותה מכל סיבה (5.9% לעומת 7.7%, יחס סיכון של 0.75, P=0.03 ), של תמותה מסיבות לבביות (2.9% לעומת 5.1%, יחס סיכון של 0.56, P=0.001 ), של התקף לב חוזר (6.2% לעומת 8.2%, יחס סיכון של 0.76, P=0.04 ), ושל דימום חמור שאינו קשור לניתוח מעקפים (6.9% לעומת 10.5%, יחס סיכון של 0.64, P=0.0001 ) בהשוואה למטופלים אשר קיבלו הפרין בשילוב עם GPI . החוקרים לא מצאו הבדל משמעותי בין הקבוצות בצורך בצנתור כלי המטרה בשל איסכמיה, stent thrombosis או תופעות שליליות מורכבות.
בהשוואת סוג התומכן, לאחר 3 שנים במטופלים אשר קיבלו PES נמצא שיעור נמוך יותר של צנתורים חוזרים של כלי המטרה בשל איסכמיה (9.4% לעומת 15.1%, יחס סיכון של 0.60, P<0.0001 ) לעומת המטופלים שקיבלו BMS . החוקרים לא מצאו הבדלים משמעותיים בשיעורי התמותה, התקף לב חוזר, ארוע מוחי או stent thrombosis . יש לציין כי שיעור stent thrombosis היה גבוה (מעל 4.5%) בשתי הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי היעילות והבטיחות של מונותרפיה ב-Bivalirudin וכן של תומכן מסוג PES נשמרו לאחר 3 שנים במטופלים עם STEMI אשר עברו צנתור ראשוני.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!