מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Diabetes Care עולה כי טיפול במינוני אינסולין מותאמים למשקל הגוף, עד ל-0.6 יחידות לקילוגרם, מלווה בסיכון מופחת להיפוגליקמיה.
לדברי החוקרים, המחקר מספק עדויות התומכות בבטיחות טיפול במינוני אינסולין עד 0.6 יחידות לקילוגרם. הם מקווים כי הדבר יעודד רופאים נוספים לבחור בגישת טיפול נוחה, המבוססת התאמת המינון למשקל הגוף.
החוקרים בחנו את הקשר בין מינון אינסולין והיפוגליקמיה במחקר רטרוספקטיבי, מקרה-ביקורת, שכלל קרוב ל-2,000 חולי סוכרת שאושפזו בבתי חולים.
יחס הסיכויים הלא-מתוקן להיפוגליקמיה עלה עם מינון אינסולין של מעל 0.2 יחידות לקילוגרם, ובחולים שטופלו באינסולין במינון של 0.6 יחידות לק”ג ומעלה נרשם סיכון מוגבר להיפוגליקמיה. יחס הסיכויים המתוקן להיפוגליקמיה לא היה גבוה יותר בחולים שטופלו במינון של 0.2-0.6 יחידות לקילוגרם.
יחס הסיכויים המתוקן להיפוגליקמיה היה גבוה פי שלוש בחולים שלא קיבלו טיפול באינסולין במינון עולה, בהשוואה לאלו שטופלו במינון עולה. החוקרים זיהו מגמה לפיה הסיכון היה גבוה יותר בחולים שטופלו ב-NPH, בהשוואה למטופלים ב-Glargine או אינסולין קצר-טווח.
אירועי היפוגליקמיה לא היו נפוצים יותר בחולים שטופלו באינסולין בשילוב עם תרופות פומיות לסוכרת, בהשוואה לחולים שטופלו באינסולין בלבד.
החוקרים כותבים כי מינון של 0.6 יחידות לקילוגרם נראה סף מתחתיו הסיכוי להיפוגליקמיה נמוך יחסית.
עם זאת, חלק מהחולים דורשים למעלה מ-0.6 יחידות לקילוגרם לטיפול בהיפרגליקמיה ואינם מפתחים היפוגליקמיה. במידה וקיים חשש מפני היפוגליקמיה, סביר לטפל במינונים של מתחת ל-0.6 יחידות לק”ג. יש להתאים את מינון הטיפול באינסולין לכל חולה, על-בסיס כל מקרה לגופו.
הנתונים עולים בקנה אחד עם המלצות ה-ADA למתן אינסולין במינון של 0.6 יחידות לק”ג לחולים שאינם מאושפזים ביחידות טיפול נמרץ, ועם מחקרים אקראיים ומבוקרים של טיפול בבולוס-אינסולין, שדיווחו כי אירועי היפוגליקמיה היו פחות נפוצים עם מינונם של 0.6 יחידות לקילוגרם, ומטה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!