מתוצאות מחקר חדש עולה כי בחולים עם תסמונת שיוגרן ראשונית (Primary Sjogren’s Syndrome) ישנו סיכון מוגבר להתפתחות לימפומה, כאשר הגורמים המנבאים הבולטים ביותר הינם רמות משלים נמוכות ולימפוציטופניה בעת אבחנת תסמונת שיוגרן.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את גורמי הסיכון וגורמים המנבאים התפתחות לימפומה בחולים עם תסמונת שיוגרן ראשונית.
מדגם המחקר כלל 244 חולים במחלת שיוגרן. 11 חולים אובחנו עם לימפומה שאינה-הודג’קין (4.5%), עם שכיחות דומה של DLBL (Diffuse Large B-cell Lymphoma) ושל MALT Lymphoma (Mucosa-Associated Lymphoid Tissue) . שיעורי התמותה עמדו על 27.3% בקבוצה זו (3 מקרי תמותה), כאשר שני מקרים נבעו מטרנספורמציה מ-MALT ל-DLBL.
גורמים המנבאים התפתחות לימפומה שאינה-הודג’קין בעת אבחנה תסמונת שיוגרן ראשונית כללו פורפורה (יחס סיכון של 8.04), הגדלת בלוטת הפרוטיד (יחס סיכון של 6.75), אנמיה (יחס סיכון של 3.43), לויקופניה (יחס סיכון של 8.70), לימפוציטופניה (יחס סיכון של 16.47), היפרגאמאגלובולינמיה (יחס סיכון של 4.06), ריכוז נמוך של C3 (יחס סיכון של 36.65) ושל C4 (יחס סיכון של 39.70). עם זאת, רק רמות משלים נמוכות ולימפוציטופניה זוהו כגורמי סיכון בלתי-תלויים.
החוקרים מדווחים על קשר בין רמות משלים נמוכות ובין התפתחות מוקדמת יותר של לימפומה שאינה-הודג’קין ושיעורי תמותה גבוהים יותר. הסיכון המצטבר להתפתחות לימפומה נע בין 3.4% במהלך חמש השנים הראשונות ל-9.8% לאחר 15 שנים. שיעורי SIR (Standardized Incidence Ratio) להתפתחות לימפומה שאינה-הודג’קין עמדו על 15.6.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם תסמונת שיוגרן ראשונית נרשמה עליה של פי 16 בסיכון להתפתחות לימפומה. הסיכון הנ”ל עלה עם הזמן. רמות משלים נמוכות ולימפוציטופניה בעת אבחנה תסמונת שיוגרן ראשונית הינם הגורמים המנבאים המשמעותיים ביותר. החוקרים מוסיפים כי בחולים עם רמות משלים נמוכות שיעורי ההישרדות נמוכים משמעותית. לימפומה אינודלנטית נוטה להתפתח עם הזמן לסוג היסטולוגי אגרסיבי יותר.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!