השיחות בין מטפלים ומטופלים בנוגע לאפשרות להפסקת פעילות ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator) בחולה הנוטה למות, נתקלות בתפיסות שגויות שיש לכל אחד מהצדדים בנושא, התועלת של ההתקנים והסתייגות מלהעלות את הנושא.
אעפ”י שלעיתים קרובות חולים אינם מבינים כיצד פועל מכשיר ה-ICD שלהם ומהן האפשרויות שלהם, נראה כי רופאים מאמינים כי החולים מבינים את תפקוד ההתקן. חוסר ההבנה הזה עשוי להוות גורם נוסף בדחיית הדיונים בנוגע להפסקת פעילות המכשיר, בעיקר מאחר שרופאים רבים טוענים כי הם מעדיפים כי החולה או בן משפחה יתחילו בדיון. עם זאת, ללא הצגת הנושא מצד הרופא, בן משפחה או החולה עשויים להימנע מהנושא עד שהחולה קרוב למותו וייתכן וכבר קיבל מכות חשמל מההתקן.
בסיכום של דבר, מהעדויות עולה כי מטפלים דנים בנושא הפסקת פעילות ה-ICD רק כאשר החולה סופני או בשלב גסיסה פעילה, ולא בשלב מוקדם יותר.
לדברי החוקרים, הרופאים המטפלים הם ככל הנראה המתאימים ביותר לערוך דיונים באלו עם החולים, אך ייתכן ואינם מכירים באופן מלא את התפקוד של התקנים אלו, ולכן חסרים את המיומנות לדון בנושא עם החולים.
הכותבים מתייחסים למספר מאמרים עם הנחיות הניתנות למטפלים, כולל שניים שפורסמו באותה עת לפני כשנה. מאמר אחד כלל פרוטוקול מפורט אודות הפסקת פעילות התקן ה-ICD ותקשורת עם חולים ובני משפחתם; המאמר השני הינו הצהרה מטעם ה-Heart Rhythm Society, המפרט את הזכויות של המטפלים והמטופלים בנוגע להפסקת פעילות ההתקן והעקרונות החוקיים, אתיים ודתיים, לצד חשיבות תקשורת ברורה בין החולים והמטפלים. ההצהרה מספקת שאלות לדוגמא העשויות להתחיל בדיאלוג עם החולים.
ישנן המלצות בנושא, אך נראה שישנה הססנות רבה בכל הנוגע להתחלת הדיון בנושא.
מאמצים להדריך חולים בנוגע להתקנים עשויים להתקבל במכשולים שאינם נפוצים עם מרבית הטיפולים האחרים. מחלק מהעדויות נושא עולה כי חולים עם ICD נוטים להערכת יתר של יכולת המכשיר למנוע תמותה, ולמעשה, מפתחים קשר פסיכולוגי מורכב עם ההתקן. הם מתקשים להבין כי מכשיר שנועד להותירם בחיים עשוי לעבוד כנגדם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!