מחקר חדש מה-Int J Clin Pharmacol Ther שהשווה בין התמדה בטיפול באינסולין בזאלי מסוג glargine (לנטוס) ל-NPH בחולי סוכרת סוג 2 מצא שההתמדה הייתה גדולה יותר באופן מובהק במטופלים בקבוצת הלנטוס.
מטרת המחקר הייתה כאמור להשוות את ההתמדה בין לנטוס ל-NPH בחולי סוכרת סוג 2 , כתוספת לטיפול פומי. המחקר ניתח קוהורט באופן רטרוספקטיבי בהתבסס על מימוש מרשמים שניתנו במסגרת שירותי הבריאות הגרמניים.
המחקר מבוסס על ניתוח נתונים של למעלה מ-80% מבתי המרקחת הקהילתיים בגרמני. משך הזמן עד להחלפה מהטיפול באינסולין בזאלי לטיפול בפרוטוקול בזאל/בולוס (טיפול אינטנסיבי קונבנציונלי באינסולין – ICT) נקבע כיעד המחקר המרכזי , עבור חולים שהיו נאיבים לפני כן לטיפול באינסולין. האנליזה בחנה נתונים מ-1/2003 ועד 12/2006.
בסה”כ נסקרו נתונים של כ-98,000 מטופלים, מהם כ-61,000 טופלו בלנטוס, וכ-37,000 ב-NPH. במהלך תקופת המעקב 23.5% מהמטופלים בלנטוס, ו-28% מהמטופלים ב-NPH עברו לטיפול ICT .
משך הזמן הממוצע של הטיפול עד להחלפה היה 769 ימים במטופלי הלנטוס, לעומת 517 ימים בלבד במטופלי ה-NPH . כלומר, הסיכון לשינוי ומעבר ל-ICT היה גבוה יותר באופן משמעותי ומובהק במטופלי ה-NPH : יחס סיכון של 1.34 , ולאחר התאמות של גורמים נוספים, 1.22 .
מבחני רגישות סטטיסטיים שונים אישרו את המימצאים הללו.
החוקרים מסכמים שמטופלים עם סוכרת סוג 2 הנמצאים בטיפול באינסולין בזאלי עם לנטוס מתמידים זמן רב יותר בטיפול בהשוואה למטופלים ב-NPH , לפני שהם זקוקים לעבור לטיפול ב-ICT .
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!