במאמר חדש שפורסם בכתב העת British Medical Journal מתארים חוקרים את תוצאות מטה-אנליזה של מחקרים להערכת ההשפעות של פעילות גופנית במבוגרים לאחר טיפולים כנגד מחלות ממאירות.
החוקרים כותבים כי פורסמו מחקרים רבים באשר להשפעות של פעילות גופנית על מחלות ממאירות; עם זאת, למחקרים אלו היו מספר מגבלות. בסקירה הנוכחית הם ביקשו לעדכן את הסקירה האחרונה בנושא, תוך התייחסות למחקרים אקראיים ומבוקרים בלבד שבחנו את ההשפעות של פעילות גופנית כאשר נערכו לאחר השלמת הטיפול לסרטן.
הם ערכו חיפוש סיסטמי בספרות הרפואית, כולל PubMed וספריית Cochrane במטרה לזהות מחקרים אקראיים ומבוקרים שכללו מבוגרים שאובחנו עם ממאירויות והשלימו את הטיפול העיקרי (למעט טיפול הורמונאלי), תוך הערכת ההשפעות של פעילות גופנית על מדדי בריאות.
54 מחקרים ענו על הקריטריונים לסקירה, מהם 34 כללו לפחות תוצא אחד ונתונים מספקים לסקירה; אלו דיווחו על 48 תוצאים שונים. כשליש (65%) כללו רק חולות עם סרטן שד, 27% כללו חולים עם ממאירויות אחרות, 9% כללו רק חולים עם סרטן מעי גס ורקטום ו-3% כללו רק חולות עם סרטן רירית הרחם.
החוקרים מדווחים כי המחקרים בנשים עם סרטן שד הדגימו קשר בין פעילות גופנית ובין שיפור במדדי IGF-1 (Insulin-like Growth Factor), עייפות, דיכאון ואיכות חיים. כאשר שילבו את הממצאים ממחקרים אודות סוגי סרטן אחרים, הודגם שיפור משמעותי במדד מסת הגוף (BMI), משקל הגוף, צריכת חמצן מקסימאלית, תפוקת עוצמה מקסימאלית, מרחק הליכה בשש דקות, כוח אחיזה ביד ימין ואיכות חיים.
במאמר המלא החוקרים דנים במגבלות המחקר וממליצים לערוך מחקרים אקראיים ומבוקרים נוספים בחולים עם ממאירויות אחרות, למעט סרטן שד, במטרה לקבוע את התועלת של פעילות גופנית על מדדים אחרים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!