פרופיל הסיכון לתסמונת מוות בעריסה, או SIDS (Sudden Infant Death Syndrome) השתנה מאז התחלת קמפיין Back-to-Sleep בשנת 1994, כאשר לעיתים קרובות ישנה מעורבות של מספר רב של גורמי סיכון. הממצאים פורסמו במהדורת אפריל של כתב העת Pediatrics והחוקרים מבקשים להדגיש את הצורך בהדרכת המטפלים בנושא חשיבות הימנעות מגורמי סיכון למניעת SIDS.

הנתונים בנושא נאספו בין השנים 1991 ועד 2008. גורמי סיכון ונתונים דמוגרפים נאספו בתוך 30 שעות מהתמותה. החוקרים מצאו כי 60% מכלל מקרי התמותה הבלתי-צפויים במהלך תקופה זו נבעו מתסמונת מוות בעריסה (568 מקרים). SIDS הוגדר כתמותה פתאומית ובלתי-צפויה של תינוק מתחת לגיל שנה, שאירעה במהלך שינה ולא נמצא הסבר לאחר בירור מקיף, כולל בדיקה לאחר המוות וחקירת נסיבות התמותה והמהלך הקליני.

שנות המחקר קוצבו לפי התקופה שלפני קמפיין Back-To-Sleep (שנים 1991-1993), תקופת המעבר (שנים 1994-1995) והתקופה שלאחר הקמפיין (1996-2008). באופן היסטורי, התסמונת נפוצה ביותר בגילאי 2-4 חודשים, לכן תינוקות קובצו לפי גיל צעיר מחודשיים לאחר הלידה, גילאי 2-4 חודשים וגילאי 5 חודשים ומעלה.

החוקרים מצאו כי למרות שחלה ירידה בשיעור התינוקות עם SIDS (ירידה מ-84% ל-48.5%, p<0.001) בין השנים 1991-1993 ו-1996-2008, בהתאמה, חלה עליה בשיעורי מיטה משותפת מ-19.2% ל-37.9%, בעיקר בתינוקות מתחת לגיל חודשיים. בנוסף, החוקרים מציינים כי שיעורי הפגות עלו מ-20% ל-29% ושיעור התינוקות הישנים במיטת מבוגרים עלה מ-23.4% ל-45.4%. עם זאת, תסמינים של זיהום בדרכי הנשימה העליונות ירדו מ-46.6% ל-24.8% במהלך תקופת המחקר.

גורמי הסיכון חולקו לגורמי סיכון אינטרינזיים (זכרים, גזע שחור, פגות וחשיפה קדם-לידתית לעישון סיגריות או אלכוהול) או אקסטרינזיים (תנוחה שינה על הבטן/הצד, כיסוי הראש, שינה על מזרון של מבוגרים, ספה או משטח משחקים; מצעים רכים; שיתוף-מיטה ותסמינים של זיהום בדרכי הנשימה העליונות). בסה”כ, ב-99% מהתינוקות שמתו עקב SIDS זוהה לפחות גורם סיכון אחד, ב-75% זוהה לפחות גורם סיכון אינטרינזי  אחד וגורם סיכון אקסטרינזי אחד, ב-57% זוהו לפחות שני גורמי סיכון אקסטרינזיים וגורם סיכון אינטרינזי אחד, וב-5% לא זוהו גורמי סיכון אקסטרינזיים. החוקרים לא זיהו קורלציה חיובית משמעותית בין גורמי הסיכון, אלא כי כל שילוב של גורמי הסיכון עשוי להעלות את הסיכון לתסמונת מוות בעריסה.

הממצא העיקרי הינו כי למרות שחל שינוי בשיעור גורמי הסיכון השונים לתסמונת מוות בעריסה, בהשוואה לכל אחד מגורמי הסיכון טרם התחלת הקמפיין המעודד שינה על הגב, כמעט בכל התינוקות עם SIDS זוהה גורם סיכון אחד לפחות ובמרביתם זוהה לפחות גורם סיכון אינטרינזי אחד ושני גורמי סיכון אקסטרינזיים.

למרות שתסמונת מוות בעריסה היא מחלה, וגורמי סיכון אלו אינם גורמים עצמם לתסמונת, ישנה חשיבות רבה לקמפיינים להפחתת הסיכון השמים דגש על חשיבות הימנעות מגורמי סיכון מרובים ובו-זמנית ל-SIDS.

Pediatrics. 2012;129:630-638

לידיעה במדסקייפ