מסקירה רטרוספקטיבית של נתונים ממחקר ROCKET-AF (Rivaroxaban Once Daily Oral Direct Factor Xa Inhibitor Compared With Vitamin K Antagonism for Prevention of Stroke and Embolism Trial in Atrial Fibrillation), מחקר בינלאומי להשוואת Rivaroxaban (קסרלטו) אל מול קומדין למניעת שבץ מוחי בחולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלה מסתמית, עולה כי הפסקת הטיפול בנוגדי-קרישה אלו מציבה את החולים בסיכון גבוה לשבץ מוחי או תסחיף סיסטמי.
מהסקירה עולה כי שיעורי השבץ המוחי לאחר תום המחקר היו גבוהים יותר בחולים שנטלו טיפול ב-Rivaroxaban שנדרשו להפסיק את הטיפול ב-Rivaroxaban ולשוב חזרה לטיפול בקומדין. עם זאת, לא זוהה הבדל בין חולים שטופלו ב-Rivaroxaban וקומדין לאחר הפסקה זמנית או הפסקה קבועה מוקדמת של הטיפול.
במסגרת הסקירה ביקשו החוקרים להתייחס לחלק מהחששות שעלו בעקבות המחקר, כולל העליה בשיעורי שבץ מוחי וקרישי דם שתועדה לאחר הפסקת הטיפול ב-Rivaroxaban בתום המחקר, תצפית שהובילה לאזהרה בעלון המידע המצורף לטיפול התרופתי.
מהסקירה עולה כי שיעורי שבץ מוחי ותסחיף סיסטמי שאינו למערכת העצבים המרכזית היו דומים לאחר הפסקה זמנית והפסקה קבועה ומוקדמת של שני נוגדי הקרישה.
לאחר הפסקה זמנית, תוארו תשעה אירועים כאלו עם Rivaroxaban ושמונה מקרים עם קומדין (HR = 1.28, p=0.62). לאחר הפסקה מוקדמת וקבועה של הטיפול, תוארו 42 אירועים עם Rivaroxaban ו-36 אירועים עם קומדין (HR = 1.10, p=0.66).
בתום המחקר, הסיכון לשבץ מוחי, אך לא לאירועים אחרים, היה גבוה יותר בחולים שהחליפו מטיפול ב- Rivaroxaban לטיפול בתווית-פתוחה בקומדין, בהשוואה לחולים שכבר חולקו באקראי לטיפול בקומדין והחליפו לטיפול בתווית-פתוחה בקומדין.
בקבוצת המטופלים ב- Rivaroxaban תועדו 22 אירועים מוחיים, זאת בהשוואה לשישה מקרים בקבוצת המטופלים בקומדין (HR = 3.72, p<0.0044).
החוקרים כותבים כי כאשר רופאים מטפלים בחולים עם פרפור פרוזדורים ונדרשים להפסיק את הטיפול התרופתי או להעבירם לטיפול תרופתי אחר, עליהם לבצע את המעבר בצורה זהירה מאוד, תוך התייחסות לסיכון לשבץ מוחי.
הסיכון המוגבר לשבץ מוחי שתואר עם Rivaroxaban בעקבות החלפת הטיפול בתום המחקר נבע ככך הנראה מזמן מחצית החיים הקצר של התרופה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בשלב זה רופאים יכולים להבטיח למטופליהם הנוטלים Rivaroxaban, כי הם יכולים להיות בטוחים כי במידה ותידרש הפסקת הטיפול ב- Rivaroxaban, בין אם בשל התוויה קלינית או לאור אירוע דמם, אזי לא צפוי כל הבדל בסיכון לשבץ מוחי בהשוואה לקומדין. אך במצבים נדירים בהם יש להחליף מטיפול ב- Rivaroxaban לתרופה אחרת, חשוב להבין כי עם המעבר מנוגד-קרישה קצר-טווח לנוגד-קרישה ארוך-טווח, צפויה פער בכיסוי נוגד הקרישה המביא לעליה בסיכון.
American Heart Association Emerging Science
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!