בעקבות שני מחקרים גדולים שפורסמו במהדורת 3 במאי של כתב העת New England Journal of Medicine צפויים שינויים בסטנדרטים לטיפול בממאירות של בלוטת התריס בסיכון נמוך.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בארצות הברית, שיעורי ההיארעות של סרטן בלוטת התריס בסיכון נמוך עלו כמעט פי שלוש בין השנים 1973-2002; עליה דומה תועדה באירופה.
שימוש נרחב באבלציה באמצעות יוד רדיואקטיבי
הטיפול הסטנדרטי בממאירות בסיכון נמוך של בלוטת התריס הינו כריתה מלאה של בלוטת התריס לאחריה מספר שבועות טיפול ביוד רדיואקטיבי, הניתן בצורת קפסולות פומיות. היוד הרדיואקטיבי הורס את תאי הגידול שנותרו וכל רקמת בלוטה תקינה. עם זאת, לאור המינון הגבוה של יוד רדיואקטיבי על החולים להישאר בבידוד באשפוז למשך לפחות יומיים, ללא מגע גופני עם בני משפחה או חברים, עד להתפוגגות הקרינה. בנוסף, מינונים גבוהים של יוד רדיואקטיבי עלולים להוביל להתפתחות תופעות לוואי, דוגמת יובש קבוע בפה, ועליה בסיכון לממאירויות שניוניות.
את המינון המופחת של יוד רדיואקטיבי שנבחן בשני המחקרים, ניתן לתת בצורת טיפול אמבולטורי, המלווה בסיכון נמוך לתופעות לוואי. עם זאת, לא ברור אם יש כלל צורך בצעד המשני הנ”ל באבלציה באמצעות יוד רדיואקטיבי, בעיקר לאור השיפור בטכניקות הניתוחיות.
יעילות דומה למינון נמוך
משני המחקרים עולה כי יוד רדיואקטיבי במינון נמוך (1.1 GBq [30 mCi]) דומה ביעילות לטיפול במינון גבוה (3.7 GBq [100 mCi]). תוצאות אלו עשויות להביא לשינוי בדפוסי הטיפול.
אחד המחקרים הללו כלל 752 חולים בצרפת . לא ברור אם למתן יוד רדיואקטיבי כל תועלת בחולים עם ממאירות בסיכון נמוך של בלוטת התריס לאחר כריתה ניתוחית מלאה. אך מתן המינון הנמוך ביותר האפשרי של יוד רדיואקטיבי יביא לשיפור הטיפול.
במחקר השני, הקרוי HiLo Study, נכללו 438 חולים מבריטניה. החוקרים מסרו כי הם שמחים כי ממצאי המחקר יביאו לשינוי בגישות הבינלאומיות לטיפול במחלה באופן בטוח יותר, ע”י הפחתת הסיכון לממאירויות משניות בשלב מאוחר יותר ותופעות לוואי אחרות. מאחר שהמינון המופחת של יוד רדיואקטיבי מאפשר לטפל בחולים במסגרת אמבולטורית, ניתן יהיה לטפל בהם במהירות רבה יותר עם פגיעה פחות משמעותית בחייהם. הם גם צפויים ליהנות מאיכות חיים טובה יותר.
הצעד הבא הוא לקבוע אם אבלציה באמצעות יוד רדיואקטיבי היא חיונית, ואם ניתן להימנע ממנה בבטחה בחולים בסיכון נמוך. מחקר אקראי להערכת סוגיה זו כבר בדרכו בבריטניה.
שתי גישות להכנה
שני המחקרים בחנו סוגיה נוספת בטיפול בחולים עם ממאירות בסיכון נמוך של בלוטת התריס מהי הדרך הטובה ביותר להכנת החולים לקראת אבלציה באמצעות יוד רדיואקטיבי. לאחר כריתה של בלוטת התריס, החולים נדרשים לטיפול בהורמון תירואיד לכל חייהם.
עם זאת, התוצאות הטובות ביותר הן בחולים שהפסיקו את הטיפול התרופתי 2-4 שבועות לפני יוד רדיואקטיבי, המאפשר עליה ברמות Thyrotropin אנדוגני, הנדרשות לצורך גירוי קליטת יוד רדיואקטיבי.
באופן סטנדרטי, מומלץ להפסיק את הטיפול בלבותירוקסין לתקופה מסוימת, למרות שהפסקתה כרוכה בתופעות לוואי, דוגמת לתרגיה, עייפות ועליה במשקל. חלופה אחרת הינה להמשיך בטיפול בהורמוני תירואיד, במטרה להימנע מתופעות הלוואי הללו, ולטפל ב-Thyrotropin רקומביננטי אקסוגני (Thyrogen) מיד לפני הטיפול ביוד רדיואקטיבי.
שני המחקרים השוו בין שתי הגישות בנוסף להשוואת מינונים שונים של יוד רדיואקטיבי.
שני המחקרים היו מחקרי העדר-נחיתות ובסופו של דבר הוכיחו כי שתי הגישות דומות ביעילותן. עם זאת, החוקרים בשני המחקרים הדגישו את הנוחות והעדר תסמיני היפותירואידיזם עם מתן Thyrotropin רקומביננטי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!