לאחר 20 שבועות טיפול נראה כי יש ערך מוסף למתן Laropiprant למשך 12 שבועות נוספים כנגד תופעת הסמקה עקב טיפול בנאיצין, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Journal of Cardiology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הסמקה מגבילה את השימוש בניאצין לטיפול בדיסליפידמיה. בעבר הם הוכיחו כי שילוב של Laropiprant עם ניאצין בשחרור-ממושך מפחית הסמקה, בהשוואה לטיפול בניאצין בלבד. עם זאת, לא היה ברור אם ניתן להפסיק את מתן Laropiprant לאחר התייצבות המינון או אם עדיין יש תועלת בטיפול.
המחקר הנוכחי התמקד ב-913 חולים במחקר המקורי, שטופלו בניאצין בשחרור-ממושך במינון 2 גרם וב- Laropiprant במינון 40 מ”ג ביום לאחר 20 שבועות. כמחצית מהמשתתפים המשיכו בטיפול המשולב עד 32 שבועות, בעוד שהאחרים טופלו בניאצין בשחרור-ממושך בלבד. קבוצת ביקורת כללה 233 חולים שטופלו בפלסבו לאורך תקופת המחקר.
משבוע 21 והלאה, בחולים שטופלו בניאצין ללא Laropiprant נרשמה עליה בהסמקה למשך שארית תקופת המחקר, בעוד שבאלו שהמשיכו בטיפול המשולב חומרת ההסמקה הייתה גבוהה במעט בלבד יותר מזו שתוארה בקבוצת הביקורת.
לדוגמא, ב-20% מהחולים שהמשיכו בטיפול משולב מדד GFSS (Global Flushing Symptom Score) מקסימאלי עמד על 4 ומעלה , זאת בהשוואה ל-49% מאלו שטופלו בניאצין בלבד ו-9% בקבוצת הפלסבו.
מעבר להסמקה, שיעור תופעות הלוואי האחרות היה נמוך ודומה בכל שלוש הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בתועלת ארוכת הטווח של שילוב Laropiprant עם ניאצין בשחרור ממושך בהפחתת תסמיני הסמקה על-רקע טיפול בניאצין.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!