בכתב העת Clinical Intervention in Aging מתפרסמות תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בגברים עם היפוגונאדיזם בגילאי 65 ומעלה ישנה תועלת מסוימת לטיפול תחליפי בטסטוסטרון במהלך 12 חודשים, בדומה לתועלת שתועדה בגברים מתחת לגיל 65 שנים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי באופן טבעי, רמות טסטוסטרון יורדות עם הגיל בגברים, לעיתים קרובות מובילות לחסר טסטוסטרון (היפוגונאדיזם). עם זאת, אין מחקרים רבים להערכת המאפיינים ההיפוגונאדליים והטיפול בגברים בגילאי 65 ומעלה.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את הנתונים מתחילת המחקר ולאחר 12 חודשי טיפול תחליפי בטסטוסטרון בגברים עם היפוגונאדיזם בגילאי 65 ומעלה לעומת גברים מתחת לגיל 65 שנים. כמו כן, הם בחנו את הנתונים אודות גברים בגילאי 65-74 שנים לעומת גברים בגילאי 75 שנים ומעלה.
החוקרים התבססו על מאגר TRiUS (Testim Registry in the United States), הכולל 849 גברים עם היפוגונאדיזם המטופלים ב-Testim 1% (50-100 מ”ג ג’ל טסטוסטרון ביום) בפעם הראשונה. הם אספו מדדים אנתורפומטריים, מעבדתיים וקליניים בתחילת המחקר ולאחר 12 חודשים, כולל השפעה על הרמה הכוללת של טסטוסטרון, טסטוסטרון חופשי ורמות PSA.
מבין המשתתפים במאגר בתחילת המחקר עם נתונים זמינים, 16% היו בגילאי 65 ומעלה (133/845). הם היו דומים לגברים מתחת לגיל 65 שנים במשך ההיפוגונאדיזם לפני ההכללה במחקר (כשנה אחת), ברמות טסטוסטרון כולל וטסטוסטרון חופשי בתחילת המחקר וברמותיהם לאחר 12 חודשים מעקב. בחולים מבוגרים יותר נרשם סיכוי מוגבר למתן טיפול תחליפי בטסטוסטרון במינונים נמוכים יותר. לא זוהה הבדל מובהק סטטיסטית ברמות PSA בין הקבוצות לאחר 12 חודשי טיפול תחליפי בטסטוסטרון (2.18 ננוגרם למ”ל לעומת 1.14 ננוגרם למ”ל, P=0.01). לא זוהו הבדלים בערכי הבסיס בין תת-קבוצה של גברים מעל גיל 75 שנים ובין גברים בגילאי 65-74 שנים או גברים מתחת לגיל 65 שנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הטיפול התחליפי בטסטוסטרון נסבל היטב, הביא לעליה מוצלחת ברמות טסטוסטרון ללא תלות בגיל, ולא הביא לעליה משמעותית ברמות PSA בגברים.
Clin Interv Aging. 2012;7:321-30
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!