בכתב העת New England Journal of Medicine מתפרסמות תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הן מערכת תוך-רחמית המשחררת Levonorgestrel (Levonorgestrel Intrauterine System) והן טיפול תרופתי שגרתי מפחיתים את הסיבוכים של מנורגיה בנשים במהלך שנתיים, אך ההתקן התוך-רחמי היה יעיל יותר כבחירה ראשונה, כפי שנקבע לפי השפעת הדימומים על אורח החיים של החולה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ישנן מספר אפשרויות טיפול הורמונאלי ולא-הורמונאלי בנשים עם מנורגיה. מערכת Levonorgestrel-IUS שפותחה כאמצעי מניעה, מפחיתה את אובדן הדמם במהלך הווסת ושימשה כטיפול בנשים עם מנורגיה אידיופטית, הנדרשות לטיפול באמצעי מניעה הפיכים. מטה-אנליזה שכללה תוצאות של תשעה מחקרים אקראיים ומבוקרים קטנים להערכת ההתקן, בהשוואה לטיפולים הורמונאליים ולא-הורמונאליים, מצאה כי המערכת התוך-רחמית הביאה לירידה גדולה יותר באובדן הדם במהלך הווסת לאחר 3-12 חודשי מעקב. עם זאת, לא ברור אם התועלת קצרת הטווח הנ”ל נותרת לאורך זמן, בעיקר מאחר ושיעורי הפסקת השימוש בהתקן הגיעו ל-28% לאחר שנתיים, וההשפעות של טיפול זה על איכות החיים הקשורה בדימומים, אינה-ידועה.
מחקר ECLIPSE (Effectiveness and Cost-Effectiveness of Levonorgestrel-Containing Intrauterine System in Primary Care against Standard Treatment for Menorrhagia) בחן את התועלת הקלינית של Levonorgestrel-IUS אל מול טיפול תרופתי סטנדרטי.
המחקר כלל 571 נשים, בגילאי 25-50 שנים, שפנו לרופא המטפל בשל מנורגיה, במהלך לפחות שלושה מחזורי ווסת עוקבים. הן חולקו באקראי לטיפול בהתקן תוך-רחמי המשחרר Levonorgestrel (285 נשים) או טיפול תרופתי סטנדרטי (Tranexamic Acid, Mefenamic Acid, שילוב אסטרוגן-פרוגסטרון ופרוגסטרון בלבד, 286 נשים).
התוצא העיקרי היה מדד MMAS (Menorrhagia Multi-Attribute Scale) שנבחן במהלך תקופה של שנתיים. תוצאים משניים כללו את איכות החיים הכללית ואת איכות הפעילות המינית והתערבות כירורגית.
החוקרים מדווחים על שיפור במדדי MMAS מתחילת המחקר עד לשישה חודשים, הן בקבוצת המטופלות בהתקן התוך-רחמי והן בקבוצת הטיפול התרופתי הסטנדרטי (עליה ממוצעת של 32.7 ו-21.4 נקודות, p<0.001). השיפור נותר במהלך תקופה של שנתיים, אך היה מובהק סטטיסטית יותר בקבוצת המטופלות בהתקן תוך-רחמי, בהשוואה לקבוצת הטיפול הסטנדרטי (הבדל ממוצע בין הקבוצות של 13.4, p<0.001).
השיפור בכל מדדי MMAS היה גדול יותר, באופן מובהק סטטיסטית, בקבוצת המטופלות בהתקן תוך-רחמי המשחרר Levonorgestrel, בהשוואה לטיפול תרופתי סטנדרטי.
לאחר שנתיים, מספר גדול יותר של נשים המשיכו בטיפול בהתקן התוך-רחמי, בהשוואה לנשים בקבוצת הטיפול התרופתי הסטנדרטי (64% לעומת 38%, p<0.001). לא זוהו הבדלים בין הקבוצות בשיעור ההתערבויות הניתוחיות או במדדי פעילות מינית וכן לא זוהו הבדלים משמעותיים בשיעור הסיבוכים החמורים בין הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים ביעילות של טיפול תרופתי וטיפול במערכת Levonorgestrel-IUS בנשים עם מנורגיה והשפעתם על איכות החיים של המטופלות במהלך שנתיים. עם זאת, נראה כי יש עדיפות להתקן התוך-רחמי כבחירה ראשונה, כפי שנקבע על-בסיס ההשפעה של דימום על איכות החיים של הנשים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!