חולים הסובלים מכאב כרוני ונוטלים טיפול באופיואידים במשך למעלה מעשור מדווחים על איזון טוב של הכאבים ואיכות חיים טובה, אך בקרוב לשליש מהמחולים הללו נרשמה עליה במדדי דלקת והורמונים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-29 מטעם ה-American Academy of Pain Medicine.
המשמעות היא כי בחלק גדול מהחולים הללו חל שיפור באיכות החיים, במצב הנפשי ובדיכאון, וכן במצב הפיזיולוגי, כאשר רבים מהם הצליחו לעבוד ולתפקד די טוב.
מדגם המחקר כלל 40 משתתפים, בגילאי 30-65 שנים (60% נשים), שטופלו במינונים גבוהים של אופיואידים (מעל 100 מ”ג מקביל של מורפין בכל יום) למשך עשר שנים ומעלה. חלק מהחולים נטלו מינונים הרבה יותר גבוהים, עד 1,000 מ”ג ליום.
מהבדיקות עלה כי ב-85% מהחולים הללו זוהה פגם מטבולי גנטי במטבוליזם של אופיואידים. חולים אלו עמידים לחלוטין לטיפול זה.
כ-65% מהחולים סבלו ממצבים הקשורים בעמוד השדרה (צווארי או מותני). מרבית האחרים סבלו ממצבים דוגמת חבלת ראש, הפרעות גנטיות נדירות ומחלות דלקתיות אוטואימוניות.
החולים השלימו שאלון להערכת התפקוד הפיזיולוגי ושאלון נוסף אודות דיכאון, ייאוש ואיכות חיים. החוקרים בחנו את רמות קורטיזול, פרגננולון, ACTH, טסטוסטרון, שקיעת דם ו-CRP.
כל 40 המשתתפים דיווחו על איזון ממושך של הכאבים תחת מינון יציב של אופיואידים. כולם גם דיווחו על שיפור בדיכאון, בתחושת הייאוש ובאיכות החיים בתפקוד פיזיולוגי אחד או יותר, דוגמת קריאה (42.5%), שמיעה (25.0%), ריכוז (67.5%), הליכה (62.5%), תיאבון (50%), שינה (62.5%), תנועה (77.5%) וליבידו (40%).
עם זאת, דיכוי הורמונאלי היה סיבוך משמעותי ב-20% מהחולים, כולל חסר ב-ACTH (5%), חסר קורטיזול (7.5%), טסטוסטרון (5%) ופרגננולון (10%).
החוקרים מאמינים כי החסרים האנדוקריניים אף משמעותיים יותר מכפי שזוהה במחקר. להערכתם, לפחות מחצית מהמטופלים סובלים מדיכוי אנדוקריני, אך מאחר ולא נלקחה אנמנזה מהימנה אודות היקף המטופלים באסטרוגן, או חשיפה להורמונים ממוצרים אחרים, נמצא כי רק ב-20% היה דיכוי הורמונאלי.
כמו כן, החוקרים זיהו עליה בריכוז הורמון אחד , או יותר, ב-7.5% מהמטופלים: ACTH (2.5%), קורטיזול (5%) ופרגננולון (2.5%). כמו כן, ב-22.5% מהחולים נרשמה עליה ברמות CRP או שקיעת דם.
החוקרים משוכנעים כי חלק מהחולים הללו סובלים ברקע מלופוס או פיברומיאלגיה, או מחלה כרונית אחרת. מהתוצאות עולה כי חולים אלו מקבלים טיפול סימפטומטי, אך לא זוכים לטיפול מרפא.
החוקרים סבורים כי ממצאי המחקר זיהו תופעת לוואי אנדוקרינית אפשרית של הטיפול באופיואידים. עוד עולה כי לאחר עשר שנות טיפול באופיואידים, החולים עדיין נהנו מתועלת סבירה של הטיפול.
מתוך הכנס השנתי ה-29 מטעם ה-American Academy of Pain Medicine
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!