בכנס TEDMED שהתקיים בשבוע שעבר , בהרצאה שנתן סטיב גולאנס, חוקר ויזם, הוא טוען כי כמעט 70% מחולי הסרטן לא מקבלים את המינונים הנכונים של התרופות שרושמים להם. לדבריו, כדי למנוע רעילות בקבוצה קטנה של חולים, יוצא שחולים רבים מקבלים מינון נמוך מדי, כלומר, מינון שמספיק ליצור תופעות לוואי רציניות אבל לא מספיק תועלת . גולאנס קרא לאפשר מתן מינונים מותאמים אישית של תרופות, אולי באמצעות בדיקות רעילות אישיות בדומה לבדיקות שנערכות לספורטאים לפני תחרויות כדי לזהות שימוש בתרופות שמחזקות את היכולת הגופנית. גולאנס תהה, מדוע תרופות שנראו מבטיחות במיוחד בשלב מוקדם של הניסויים נופלות בשלבים מאוחרים יותר, האם הכשל הוא פשוט מתן מינונים לא נכונים למטופלים? בהרצאה במסגרת TEDMED דיבר גולאנס, מנהל בחברת אקסל ונטורס וטען כי אף שתרופות הן חלק חיוני בטיפול הרפואי, מטופלים רבים מקבלים מינונים שגויים, ולא מגיעים לשיפור האופטימלי במצבם שאף יכול להרע במינוני יתר או חסר משמעותיים. לדבריו, בקרב חולי סרטן רק 30% מגיבים היטב לתרופות, לעומת 70% שנחשבים “ nonresponders“. גולאנס מתפרץ לדלת פתוחה? יותר ויותר מחקרים מדווחים על מינונים נמוכים או גבוהים מדי הניתנים לחולים. במחקר שפורסם ב- Clin Colorectal Cancer בשנה שעברה השוו חוקרים את היעילות והבטיחות של התאמת מינוני אישית באמצעות פרמקוקינטיקה למינון הרגיל לפי שטח הגוף בתרופה שניתנה לחולי סרטן גרורתי של המעי הגס. במינון שנקבע על פי התאמה פרמקוקינטית, התגובה בקרב המטופלים עמדה על כמעט 70% וטווח ההשרדות הממוצע היה 28 חודשים. זמן השרדות ללא התקדמות של המחלה בממוצע עמד על 16 חודשים. כשניתן לחולים מינון סטנדרטי, אחוז התגובה עמד על 46%, השרדות ממוצעת היתה ל-22 חודשים והשרדות ללא התקדמות היתה 10 חודשים. מחקר אחר מצא כי ב-85% מחולי דלקת פרקים שגרונית רמות ה- methotrexate בדם היו מתחת לרצוי. ריכוזי ורמות התרופה בחולים יכולים להשתנות בין חולים ביחס די גדול, אפילו לאחר שהותאם להם מינון שמתאים למשקל גופם. מטופלים שונים יהיו עם רמות שונות של אותה התרופה, עם הבדלים של גם פי עשרות מחולה לחולה; כמובן שיש קשר בין מינון התרופה לבין תוצאות הטיפול. גורמים שונים יכולים להשפיע על ריכוזי התרופה בדם: הגנטיקה של החולה, המטבוליזם, הגיל המין, המשקל, אורח החיים והתזונה, תפקודי הכבד, שעת מתן התרופה ביום ויחס עם תרופות אחרות. ד”ר גולאנס אומר כי המינון האופטימלי קשור למציאת ה”חלון הטיפולי הנכון”. במינונים גדולים מדי, החולה יסבול מתופעות לוואי חמורות, עם מינונים נמוכים מדי השיפור יהיה זניח. הבעיה היא שהחלון הזה משתנה מאדם לאדם. תרופות מסוימות ניתנות להתאמה לאחר שמהטופל סובל מחוסר תגובה או מרעילות, אך ברב המקרים רמות התרופה לא נמדדות. במקרים של כימותרפיה, בנסיון להמנעות מרעילות, חולים רבים מקבלים מינונים נמוכים מדי. לדבריו, מינונים מותאמים אישית כבר כיום בחלק מן התרופות, אך לא במידה מספקת. ד”ר גולאנס מרחיב את ההצעה גם למחקרים קליניים. לדבריו, רבים מהמחקרים המבטיחים נופלים בשלב מאוחר של הניסוי בגלל שרמות התרופה לא מנוטרות או מותאמות למטופלים הספציפיים, וניתן בהם מינון כללי שמנסה לגרום להכי פחות רעילות ומקסימום אפקטיביות, שפשוט לא מתאים לכל המשתתפים. לטענתו, למרות המאמץ כדי להימנע מהרעלה, בתהליך הניסוי הקליני בדרך כלל לא קיימת אינדיווידואליזציה של מינונים, מאחר שהחוקרים מעוניינים בפרוטוקול פשוט הכולל מדידה של רעילות בלבד; לדבריו הבעיה היא שהתרופות החדשות הן פחות רעילות ולכן לא תמצא רעילות נראית לעין. לדבריו ניתן לנטר את רמות התרופה בדם באופן אישי למטופל כמו שבודקים נוכחות של תרופות ממריצות אצל ספורטאים לפני תחרויות. בתרופות מסוימות , כמו אנטיביוטיקות, כן נמדדות הרמות האישית באופן קבוע כבר בשלב הראשון של המחקר; הוא חושב כי יש צורך בעניין של החוקרים במדידה של רמות התרופה במטופלים כדי להבטיח מינון נכון.
סיקור כנס החידושים בבינה מלאכותית ובאבחון מולקולרי בניהול סרטן הערמונית
אין תגובות20/07/2026
AI Meets Molecular Diagnostics in Prostate Cancer
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!