ע”פ מחקר חדש מ-JACC המבוסס על מימצאי רג’יסטרי ארצי מדנמרק שבו השתתפו כ-12,000 מטופלים עם אבחנה של פירפור פרוזדורים (AF) ואשר התאשפזו במהלך תקופת המעקב על רקע של אוטם שריר הלב (MI) או צינתור מילעורי (PCI) , הטיפול האנטיתרומבוטי הדואלי הכולל קלופידוגרל ונוגד קרישה מסוג וורפרין נראה כמספק ועדיף בהשוואה לטיפול המשולש הכולל גם אספירין.
המחברים מציינים שהמימצאים שלהם מצביעים על עדיפות לטיפול דואלי על אף שההמלצות המקובלות לקבוצת מטופלים זו היא טיפול משולש.
במאמר מערכת מציין ד”ר מרקוביץ כי לא ניתן להשליך מהמימצאים הללו לגבי נוגדי הקרישה החדשים מקבוצת החוסמים הישירים של התרומבין ופקטור Xa , אך סביר ששילוב נוגדי הקרישה הללו עם טיפול נוגד טסיות דואלי יגרום ליותר דימומים מאשר תועלת במניעת אירועים איסכמיים.
במחקר נכללו 12,165 מטופלים עם AF אשר אושפזו בשל MI או PCI. כ-61% מהם היו גברים והגיל הממוצע היה 75 . כשני שליש מהם נטלו טיפול אנטיתרומבוטי משולש בתחילת המעקב, ו-38.3% קיבלו טיפול נוגד קרישה פומי.
יחסי הסיכון (עם רווח בר סמך ב-95% הסתברות) בהשוואה לטיפול אנטיתרומבוטי משולש מוצגים להלן:
| יעד המחקר | נוגד קרישה פומי+אספירין | נוגד קרישה פומי + קלופידוגרל | אספירין + קלופידוגרל |
| תמותה מכל סיבה | 1.52 (1.17-1.99) | 0.87 (0.56-1.34) | 1.60 (1.25-2.05) |
| תמותה קרדיווסקולרית | 0.96 (0.77-1.19) | 0.69 (0.48-1.00) | 1.17 (0.96-1.42) |
| סיבוכי דמם | 0.69 (0.53-0.90) | 0.78 (0.55-1.12) | 0.48 (0.38-0.61) |
יחס הסיכון היחידי לשבץ מוחי שהיה מובהק סטטיסטי היה עבור טיפול נוגד טסיות כפול, עם סיכון יחסי של 1.5 (ורווח בר סמך של 1.03-2.2).
נתונים אלה היו עקביים עם מחקר ה-WOSET שכלל פחות מטופלים אך היה פרוספקטיבי ואקראי. ד”R מרקוביץ מסכם במאמר המערכת שלאור המימצאים בשני המחקרים הללו נראה שטיפול דואלי של נוגד קרישה ונוגד טסיות מסוג קלופידוגרל הוא בטוח יותר ואפקטיבי במידה שווה לאסטרטגיית הטיפול המשולש בחולים אלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!