ידוע היטב כי מגורים באזורים כפריים ומרוחקים עשויים להוביל לתוצאות גרועות יותר לאחר אירוע קרדיווסקולארי, כעת מנתונים חדשים מאוסטרליה עולה כי הסיכון גבוה יותר בחולים עם סוכרת מסוג 1 ומסוג 2. ממצאי המחקר הוצגו במהלך הכנס המדעי מטעם ה-American Diabetes Association.
באוסטרליה, מאמצי המניעה התמקדו במניעת סוכרת וכן במניעת חוסר-שיווניות על-רקע מגורים מרוחקים מערים גדולות.
החוקרים בחנו את הסימנים החיוניים וגורמי תמותה ממאגר נתונים ארצי, NDSS (National Diabetes Services Scheme), הכולל כ-90% מכלל חולי הסוכרת באוסטרליה. המשתתפים סווגו לארבע קטגוריות ערים גדולות, אזורים עירוניים פנימיים, אזורים חיצוניים ואזורים מרוחקים בהתאם למרחק ממרכזי טיפול גדולים.
החוקרים מצאו כי הן בחולים עם סוכרת מסוג 1 והן בחולים עם סוכרת מסוג 2, הסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם במהלך כחמש שנות מעקב, בהשוואה לסיכון של חולים ללא-סוכרת, היה גבוה יותר משמעותית לאורך קטגוריות המיקום, החל מעליה שולית בערים מרכזיות לעליה של למעלה מפי שש בחולים עם סוכרת מסוג 1 ולמעלה מפי ארבע בחולים עם סוכרת מסוג 1 באזורים מרוחקים/כפריים.
המגמה הייתה דומה כאשר בחנו גברים ונשים בנפרד, למרות שבנשים התוצאות היו גרועות יותר, בהשוואה לגברים באזורים כפריים ומרוחקים.
החוקרים מציינים כי התמותה המוגברת נבעה בעיקר ממחלת לב איסכמית ולא מאירועים מוחיים.
באזורים כפריים, גם במצב סוציואקונומי טוב , עדיין נדרש זמן ארוך יותר עד להגעה למעבדת הצנתורים, זמן ארוך יותר לזיהוי אירוע מוחי, לכן ניתן לצפות למגמה דומה בארצות הברית.
מתוך כנס American Diabetes Association
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!