מתוצאות מטה-אנליזה חדשה עולה כי הטיפול בנוגדי-קרישה פומיים חדשים הביא להפחתה עקבית בסיכון לדימום תוך-גולגולתי, כאשר ניתן למניעת אירועים מוחיים בחולים עם פרפור פרוזדורים, שאינו על-רקע מחלת מסתמים.
מתוצאות חמישה מחקרים מבוקרי-קומדין ומחקר אחד מבוקר-אספירין עלה כי שלושת התכשירים החדשים, שאושרו ע”י מנהל המזון והתרופות האמריקאי Dabigatran (פרדקסה), Rivaroxaban (קסרלטו) ו-Apixaban (אליקוויס) הביאו לירידה של 51% בשיעור הסיבוך הנ”ל.
מניתוח נוסף של הנתונים עלה כי אין הבדלים משמעותיים בין התרופות השונות באשר לתוצא זה.
החוקרים כותבים כי לממצאי סקירה השפעה חשובה על תהליכי קבלת החלטות, ומציעה כי השימוש בכל אחת מהתרופות החדשות הזמינות כיום היא סבירה, כאשר לוקחים בחשבון את הסיכון לדימום תוך-גולגולתי.
במחקרים מוקדמים, נוגדי הקרישה הפומיים החדשים לוו בירידה עקבית בסיכון לדימום תוך-גולגולתי, בהשוואה לקומדין, והחוקרים ביקשו לבחון את התועלת האבסולוטית והיחסית של התכשירים שאושרו עד כה. לפיכך, הם לא כללו את Edoxaban, שהפחית את הסיכון לדימום תוך-גולגולתי בהשוואה לקומדין במחקר ENGAGE-AF-TIMI 48.
הסקירה כללה שישה מחקרים אחד עם Dabigatran (RE-LY), שניים עם Rivaroxaban (ROCKET AF ו-J-ROCKET AF) ושלושה מחקרים להערכת Apixaban (ARISTOTLE, ARISTOTLE-J ו-AVERROES) עם סך כולל של כ-57,000 חולים. טיפול הביקורת היה קומדין בחמישה מחקרים ואספירין במחקר אחד (AVERROES).
הסיכון האבסולוטי לדימום תוך-גולגולתי עמד על 0.52% עם Dabigatran (שילוב של מינון של 110 מ”ג ומינון של 150 מ”ג), 0.78% עם Rivaroxaban ו-0.52% עם Apixaban. הסיכונים הללו היו נמוכים בהשוואה לקבוצת הביקורת.
בהשוואה לטיפול בקומדין, מספר החולים הנדרש לטיפול למניעת מקרה אחד של דימום תוך-גולגולתי עמד על 29 עם Dabigatran במינון 110 מ”ג, 35 עם Dabigatran במינון 150 מ”ג, 59 עם טיפול ב-Rivaroxaban ו-35 עם טיפול ב-Apixaban. לשם השוואה, מספר החולים הנדרש לטיפול עם אספירין עמד על 40.
החוקרים כותבים כי לא ידוע מדוע התרופות החדשות מפחיתות את הסיכון לדימום תוך-גולגולתי בהשוואה לקומדין.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!