בחולים עם ממאירות של הוושט או מעבר וושט-קיבה, טיפול כימותרפי-קרינתי לפני ניתוח עדיף על טיפולי ניתוחי בלבד לבקרת מחלה מקומית, אזורית וגרורתית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Oncology.
בפרט, תועדו השפעות חיוביות בכל הנוגע לאבחנת גרורות המטוגניות וקרצינומטוזיס פריטונאלי.
החוקרים כותבים כי בספרות הרפואית אין דיווחים רבים אודות דפוסי ההישנות של ממאירות של הוושט לאחר ניתוח, בהשוואה לטיפול כימותרפי-קרינתי עם ניתוח וכעת הם ביקשו לבחון את דפוסי ההישנות לאחר ניתוח בלבד ולאחר טיפול כימותרפי-קרינתי לפני ניתוח עם התערבות ניתוחית בהמשך בחולים עם ממאירות של הוושט או של מעבר וושט-קיבה, שלקחו חלק במחקר CROSS I/II (Chemoradiotherapy for Oesophageal Cancer Followed by Surgery Study).
במסגרת הערכת דפוסי הישנות, החוקרים התבססו על נתונים אודות 418 מבין 422 החולים שנכללו במחקרי CROSS בשנים 2001-2008 בדיקות היסטולוגיות העידו כי במרבית המקרים היה מדובר באדנוקרצינומה (75%).
טיפול כימותרפי-קרינתי כלל חמישה קורסים שבועיים של Paclitaxel ו-Carboplatin (50 מ”ג למ”ר) עם טיפול קרינתי (23 פרקציות של 1.8 Gy, 5 פרקציות בשבוע, לגידול הראשוני וכל קשריות הלימפה הפתולוגיות).
לאחר מעקב מינימאלי של 24 חודשים, שיעורי ההישנות הכוללים היו נמוכים יותר בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לחולים שעברו ניתוח בלבד (35% לעומת 58%). טיפול כימותרפי-קרינתי לפני ניתוח הביא להפחתת שיעורי הישנות אזורית-מקומית מ-34% ל-14% (p<0.001) ולירידה של קרצינומטוזיס פריטונאלי מ-14% ל-4% (p<0.001). כמו כן, תועדה השפעה קטנה אך משמעותית על פיזור המטוגני בקבוצת ההתערבות (35% לעומת 29%, p<0.025).
החוקרים כותבים כי תגובה מלאה פתולוגית הינה גורם פרוגנוסטי חיובי הן להישנות אזורית-מקומית והן להישנות סיסטמית. מרבית המקרים של הישנות אזורית-מקומית תועדו עם גרורות מרוחקות, 5% היו בשדה הקרינה, 2% היו בשוליים ו-6% היו מחוץ לשדה הקרינה ב-1% מהמקרים של הישנות, האתר המדויק בהקשר לנפח המטרה לא היה ברור.
ממצאי המחקר מספקים עדות משמעותית לשיפור תוצאות הטיפול בחולים עם ממאירות של הוושט עם טיפול כימותרפי-קרינתי לפני התערבות ניתוחית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!