דיווח חדש שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases שלל את התקוות הקודמות לפיהן חלה התייצבות בשיעורי ההיארעות וההימצאות של גאוט. מהנתונים עולה כי נמשכה העליה בהיארעות גאוט בין השנים 1997 עד 2012 והחוקרים מצאו גם כי מרבית החולים לא קיבלו טיפול בתרופות להפחתת רמות חומצה אורית בדם.
החוקרים כותבים כי במהלך 16 השנים האחרונות נרשמה עליה בשיעורי ההימצאות וההיארעות של גאוט, עם השיעורים הגבוהים ביותר באירופה. עם זאת, למרות שמדובר במחלת המפרקים הדלקתית הנפוצה ביותר, לא חלו שינויים בדפוסי הטיפול במחלה, כאשר רק חלק קטן מהחולים מקבל טיפול להפחתת רמות חומצה אורית בדם. למרות שחל שיפור מסוים בנושא, ההיענות של החולים לטיפול התרופתי עדיין נמוכה ודרושים מאמצים נוספים לשיפור ההדרכה של החולים והרופאים בנושא..
החוקרים מצאו כי שיעורי ההימצאות של גאוט עלו מ-1.52% בשנת 1997 ל-2.49% בשנת 2012, עליה יחסית של 63.9%. גם שיעורי ההיארעות מצויים במגמת עליה, מ-1.36 ל-1.77 ל-1,000 שנות-אדם החוקרים התבססו על נתוני ה-UK Clinical Practice Research Datalink, הכוללים רשומות רפואיות אודות כ-12 מיליון חולים.
עליה דומה דווחה בארצות הברית, עם עליה בשיעורי ההימצאות של גאוט מ-2.7% בשנים 1994-1998 ל-3.9% בשנים 2007-2008..
החוקרים מצאו גם כי מבין החולים עם גאוט בשנת 2012, רק 48.48% קיבלו ייעוץ ספציפי לגאוט ו-37.63% קיבלו טיפול להפחתת חומצה אורית בדם. הם כותבים כי למרות שהיו מודעים לבעיות בטיפול בגאוט, הם לא ציפו לעליה כה מהירה (עליה שנתית של 4%) במקרי גאוט. מאחר ולמחלה טיפולים מוכחים-היטב, חבל שבמהלך 15 השנים האחרונות לא צלחו ניסיונות מתן טיפול הולם לחולים אלו ועולה השאלה כיצד ניתן לשפר את הטיפול הנוכחי בגאוט.
למרבה המזל, בעשר השנים האחרונות פותחו מספר הנחיות מבוססות-עדויות, העשויות לשמש כבסיס להתחלת טיפול מסודר. המחקר הנוכחי מעלה שתי שאלות: מדוע התוצאות בתחום הטיפול כה גרועות? וכיצד ניתן לשפר את התוצאות?
Ann Rheum Dis. Published online January 15, 2014
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!