אבלציה אנדוסקופית נמצאה עדיפה על מעקב אנדוסקופי בטיפול בחולים עם וושט על-שם בארט (Barret Esophagus) עם דיספלזיה בדרגה נמוכה (Low Grade Dysplasia), כך עולה מתוצאות מחקר רב-מרכזי, שפורסמו במהלך חודש מרץ בכתב העת JAMA.
החוקרים מדווחים כי בהשוואה למעקב אנדוסקופי, אבלציה הפחיתה משמעותית את קצב ההתקדמות לדיספלזיה בדרגה-גבוהה ואדנוקרצינומה במהלך שלוש שנות מעקב. לאור העדיפות הברורה של אבלציה, המחקר הופסק בשלב מוקדם.
אבלציה באמצעות גלי רדיו הינה הטיפול הסטנדרטי לדיספלזיה בדרגה-גבוהה, כמו גם רקמת בארט שיירית לאחר הסרה אנדוסקופית של ממאירות מוקדמת. עם זאת, עד כה לא נערכו מחקרים להערכת ההשפעה של אבלציה באמצעות גלי רדיו על הסיכון להתקדמות לממאירות בחולים עם וושט על-שם בארט. מרבית ההנחיות ממליצות על מעקב אנדוסקופי כל 6-12 חודשים בחולים אלו, אך יש מקום לעדכן אותן בעקבות תוצאות אלו.
במחקר הנוכחי, 136 חולים עם אבחנה מאושרת של וושט על-שם בארט ודיספלזיה בדרגה נמוכה חולקו באקראי לטיפול אבלציה (לכל היות חמישה מחזורי טיפול) או מעקב אנדוסקופי. בכל קבוצה נכללו 68 משתתפים. המחקר נערך במרכזים באירופה בין יוני 2007 ועד יוני 2011, עם מעקב שנמשך עד מאי 2013.
החוקרים מצאו כי טיפול אבלציה הפחית את הסיכון להתקדמות לדיספלזיה בדרגה גבוהה או מחלות ממאירות במהלך שלוש שנים (התוצא העיקר) מ-26.5% ל-1.5% (p<0.001).
ירידה אבסולוטית של 25% בסיכון להתקדמות משמעה כי יש לטפל בארבעה חולים בלבד למניעת התקדמות של מקרה אחד לדיספלזיה בדרגה גבוהה או ממאירות. ירידה זו בקצב ההתקדמות זוהתה כבר במהלך שלוש שנות מעקב, כאשר עם הרחבת משך המעקב ההבדל הנ”ל צפוי להיות גדול יותר.
טיפול אבלציה הפחית גם את הסיכון להתקדמות לאדנוקרצינומה מ-8.8% ל-1.5%, ירידה אבסולוטית של 4.7% בסיכון, עם מספר חולים נדרש לטיפול של 13.6 חולים (p=0.03).
בחולים בקבוצת טיפול אבלציה, ב-92.6% מהחולים עם דיספלזיה וב-88.2% מהחולים עם מטפלזיה אינטסטינאלית תועדה היעלמות מלאה, זאת בהשוואה ל-27.9% מהחולים עם דיספלזיה ו-0% מהחולים עם מטפלזיה אינטסטינאלית בקבוצת המעקב.
אירועים חריגים על-רקע הטיפול תועדו ב-19.1% מהחולים בקבוצת אבלציה; עם זאת, תופעות אלו היו קלות. תופעת הלוואי הנפוצה ביותר הייתה סטריקטורה של הוושט (11.8%), כאשר כל המקרים חלפו עם חציון של הרחבה אנדוסקופית אחת. טיפול אבלציה הוא בטוח ומבוצע כפרוצדורה אמבולטורית.
המועמדים המתאימים ביותר הם חולים צעירים עם וושט על-שם בארט ודיספלזיה בדרגה נמוכה, עם אישור פתולוגי של האבחנה וניסיון נרחב באבחנת וושט על-שם בארט.
JAMA 2014;311: 1209-1217
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!