טיפול קרינתי לקשריות לימפה בשרשרת ה-Internal Mammary, גם בחולות עם ממאירות של השד השמאלי, מביאה לשיפור בתוצאות ללא עליה משמעותית ברעילות לבבית וריאתית, כך עולה מתוצאות שני מחקרים חדשים, אחד ממדינות אירופה ושני מדנמרק, שכל אחד מהם כלל מעקב בן 10 שנים. שני המחקרים הוצגו במהלך כנס מטעם ה-European Society for Radiotherapy and Oncology.
לאור העדויות ממחקר זה וממחקרים אחרים, לא ניתן עוד להתעלם מהתועלת של הקרנות לקשריות לימפה אזוריות וחייבים לדון בנושא עם מרבית החולות בסיכון גבוה. לאור התועלת ההישרדותית, חשוב לפחות לדון ביתרונות והחסרונות של הטיפול הנ”ל עם חולות אלו, בין אם בוצע ניתוח משמר-שד או כריתת שד.
במחקר מאירופה, בשם International Mammary Irradiation Trial, חולקו באקראי 4,000 חולות מ-46 מרכזים ב-13 מדינות. המשתתפות חולקו לטיפול בגישת IM-MS (Internal Mammary and Medial Supraclavicular) או לקבוצה ללא טיפול קרינתי, והן היו במעקב למשך למעלה מעשר שנים להערכת ההישרדות הכוללת, הישרדות ללא מחלה והישרדות ללא גרורות.
מבין 76.1% מהנשים שעברו ניתוח משמר-שד, 85.0% קיבלו מנת קרינה למיטת הגידול הראשוני. מבין החולות שעברו כריתת שד, 73.2% טופלו בהקרנות לבית החזה; הקרנות לבית השחי ניתנו ל-6.8% מהנשים בקבוצת הביקורת ול-7.8 מהנשים שקיבלו הקרנות לאזור IM-MS.
דיסקציה אקסילארית מלאה בוצעה ב-54.0% מהנשים ודיסקציה חלקית בוצעה ב-38.0%. 7.1% מהנשים עברו ביופסית קשרית זקיף, ללא הבדלים בשיעורים אלו בין הקבוצות.
טיפול אדג’וונטי סיסטמי ניתן ל-99% מהנשים עם קשריות לימפה חיוביות ול-66.3% מאלו עם קשריות שליליות, וכלל כימותרפיה עם טיפול הורמונאלי בכשליש מהמקרים, כימותרפיה בכשליש מהמקרים וטיפול הורמונאלי בשליש מהחולות.
לאחר חציון מעקב של 10.9 שנים, מספר מקרי התמותה עקב סרטן שד בקבוצת הביקורת היה גבוה יותר, בהשוואה לקבוצת הנשים לאחר הקרנות לאזור IM-MS (21.4% לעומת 19.1%, יחס סיכון של 0.87). שיעור מקרי התמותה עקב סיבות אחרות, כולל ממאירויות אחרות וסיבות קרדיווסקולאריות, היה דומה בשתי הקבוצות.
ממצאים אלו הובילו לתועלת לא-מובהקת בהישרדות הכוללת לאחר עשר שנים של 80.7% מהנשים בקבוצת הביקורת ו-82.3% מהנשים בקבוצת הטיפול הקרינתי לאזור IM-MS (יחס סיכון של 0.87, p=0.0556). לאחר תקנון למשתנים שונים, ההבדל הפך מובהק סטטיסטית (p=0.0496) ומספר החולים הנדרש לטיפול הוא 39.
החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בכל הנוגע לתוצאי הישנות קשריות לימפה אזוריות, גרורות מרוחקות וממאירות שנייה של השד. ההבדל הגדול היה בהישנות מרוחקת, עם פחות גרורות מרוחקות בקרב נשים לאחר הקרנות לאזור IM-MS (15.9% לעומת 19.6%).
שיעורי ההישרדות ללא מחלה היו טובים יותר בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת (72.1% לעומת 69.1%, יחס סיכון של 0.89, P=0.044), עם מספר חולים נדרש לטיפול של 30. גם שיעורי הישרדות ללא-גרורות היו טובים יותר בחולות בקבוצת ההתערבות (78% לעומת 75%, יחס סיכון של 0.86, p=0.020).
שיעור ההשפעות הרעילות היה מעט יותר גבוה בקבוצת ההתערבות, אך השיעורים היו נמוכים וההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית. ההשפעות הרעילות כללו פיברוזיס לבבי ועדות כלשהי למחלה לבבית, אם כי בנשים עם סרטן שד בצד שמאל, התוצאות לא היו גרועות יותר משמעותית. עוד תועדה עליה משמעותית בשיעורי רעילות ריאתית בקבוצת ההתערבות.
מחקר Internal Mammary Node Study נערך ע”י חוקרים מדנמרק, והינו מחקר לא-אקראי, אך עם תוצאי סיום דומים ומשך מעקב זהה. במחקר השוו החוקרים בין חולות עם סרטן שד בצד ימין שקיבלו הקרנות לאזור IM-MS ובין חולות עם מחלה בצד שמאל שלא קיבלו טיפול זה. לאור סיכון לבבי הופסק הטיול בהקרנות לאזור IM-MS בנשים עם סרטן שד שמאלי משנת 2003.
שני המחקרים הדגימו תועלת הישרדותית בנשים עם הקרנה לקשריות באזור ה-Internal Mammary, ללא עליה משמעותית ברעילות לבבית או ריאתית.
לאור הממצאים, החוקרים כותבים כי יש לשקול טיפול קרינתי לקשריות ה-Internal Mammary בנשים עם מעורבות של קשריות לימפה בבית השחי, בעיקר במקרים בהם קשריות חיוביות רבות או גידול מדיאלי גדול.
European Society for Radiotherapy and Oncology
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!