במאמר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the American Heart Association מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי לדיכאון השפעה מזיקה בעיקר על תפקוד הלב בנשים צעירות.

מהנתונים עולה כי למעלה מ-25% מהנשים בגילאי 55 שנים ומטה שעברו אנגיוגרפיה כלילית וסבלו מדיכאון היו בסיכון מוגבר לתמותה עקב מחלות לב, לאוטם שריר הלב או לצורך ברה-וסקולריזציה. ממצאי המחקר צריכים להגביר את המודעות בקרב פסיכיאטרים וקרדיולוגים לכך שנשים צעירות עשויות להיות מועדות במיוחד להשלכות הקרדיווסקולאריות של דיכאון.

מדגם המחקר כלל 3,237 משתתפים, שגויסו עוד לפני אנגיוגרפיה כלילית דחופה או אלקטיבית. החוקרים העריכו את תסמיני דיכאון במשתתפים באמצעות מדד PHQ-9 (Patient Health Questionnaire) וסיווגו דיכאון כבינוני-עד-חמור (10 נקודות ומעלה מבין 27 נקודות) או העדר דיכאון עד דיכאון קל (פחות מעשר נקודות).

בקבוצת הנשים הצעירות ביותר (עד גיל 55 שנים) תועדה השכיחות הגבוהה ביותר של דיכאון בדרגה בינונית-עד-חמורה (27%), בעוד שבגברים בגילאי 65 שנים ומעלה תועדה השכיחות הנמוכה ביותר (19%).

בוחנים שלא היו מודעים לנוכחות דיכאון ונתונים אחרים של המשתתפים השלימו את האנגיוגרפיה הכלילית. המשתתפים סווגו ככאלו עם מחלת לב כלילית ואלו ללא מחלת לב כלילית. בדיקות מעקב נערכו לאחר 2 ו-5 שנים מהגיוס למחקר וחציון זמן המעקב עמד על 2.9 שנים.

התוצא העיקרי של המחקר היה תמותה מכל-סיבה. תוצא סיום משני כלל סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, שכללו תמותה, אשפוז בשל אוטם שריר הלב, או פרוצדורת רה-וסקולריזציה חדשה.

החוקרים השוו את מאפייני הדיכאון בשש תתי-קבוצות, שסווגו לפי גיל עד גיל 55 שנים, גילאי 56-64 שנים וגילאי 65 שנים ומעלה ומין. למעט מספר חריגים, בקבוצת החולים עם דיכאון בדרגה בינונית-עד-חמורה תועדה שכיחות גבוהה יותר של גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם ומחלות רקע, בהשוואה לאלו ללא דיכאון או עם דיכאון קל.

החוקרים מדווחים על הבדלים משמעותיים בהיסטוריה של פרוצדורות רה-וסקולריזציה וכן החלטה אם להכניס תומכנים בנשים בגילאי 55 שנים ומטה, אך לא בקבוצות אחרות.

אעפ”י שלא זוהה קשר בין תסמיני דיכאון ובין מחלת עורקים כלילית בכלל המדגם, זוהתה הטרוגניות משמעותית בין קבוצות גיל ומין. הקשר בין תסמיני דיכאון ובין מחלת עורקים כלילית תואר רק בנשים בגילאי 55 שנים ומטה; כל עליה של נקודה אחת במדד PHQ-9 לוותה בעליה של 1.07 בסיכויים למחלת עורקים כלילית. גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם ומשתנים דמוגרפיים, כמו גם הסיבה לביצוע אנגיוגרפיה כלילית, לא הסבירו את הקשר הנ”ל.

כאשר החוקרים לא כללו מקרים של אוטם חד של שריר הלב ובחנו רק מקרים אלקטיביים, התוצאות היו דומות לאלו בכלל המדגם. בנשים בגילאי 55 שנים ומטה, יחס הסיכויים המתוקן למחלת לב כלילית לעל עליה של נקודה אחת במדד PHQ-9 לווה בעליה של 1.07. האינטראקציה בין דחיפות המקרים ודיכאון לא הייתה משמעותית.

החוקרים ערכו מספר מבחנים סטטיסטיים להערכת הקשר בין דיכאון ומחלת עורקים כלילית. כאשר דיכאון שימש כגורם המנבא מחלת עורקים כלילית, זוהה קשר בין דיכאון בדרגה בינונית-עד-חמורה ובין עליה בסיכוי למחלת עורקים כלילית בנשים צעירות בלבד, עם יחס סיכויים מתוקן של 2.02.

לאחר ריבוד לפי גיל, תסמיני דיכאון לוו ביחס הסיכון המתוקן הגבוה ביותר לתמותה וסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים (1.08 ו-1.06, בהתאמה) בנשים הכי צעירות, כאשר יחס הסיכון בנשים ירד עם עליה בקטגורית הגיל.

J Am Heart Assoc. Published online June 18, 2014

לידיעה במדסקייפ