הסיכון הכרוך בטיפול באופיואידים גדול בהרבה מהתועלת של הטיפול להקלה על מצבי כאב כרוני שאינם על-רקע מחלות ממאירות, דוגמת כאבי ראש, פיברומיאלגיה וכאבי גב תחתון, כך לפי הצהרת מדיניות חדשה מטעם האיגוד האמריקאי לנוירולוגיה (AAN או American Academy of Neurology).
ועידת המומחים ביקשה סקירה של הנתונים המדעיים והמדיניות הקיימת בכל הנוגע למגיפה המתפתחת בארצות הברית של מקרי תחלואה ותמותה על-רקע טיפול באופיואידים עם מרשם רופא. למעלה מ-100,000 חולים הלכו לעולמם, באופן ישיר או עקיף, עקב טיפול באופיואידים בארצות הברית מאז שינוי המדיניות בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת.
בקבוצת המטופלים בסיכון הגבוה ביותר (גילאי 35-54 שנים), מקרי תמותה אלו עלו על שיעורי התמותה עקב כלי נשק ותאונות דרכים. למרות שיש עדויות לתועלת משמעותית להקלה על כאב בטווח הקצר, אין עדויות חד-משמעיות באשר לאחזקת הקלה על כאב או שיפור התפקוד בטווח הארוך, ללא סיכון משמעותי לתלות, התמכרות או מנת יתר.
בהצהרה מסבירים המומחים כי סביר להניח כי בטווח הארוך, השימוש הכרוני באופיואידים למרבית המצבים השגרתיים, דוגמת כאב גב תחתון כרוני, כאבי ראש כרוניים או פיברומיאלגיה, לא יצדיק את הסיכון הכרוך בטיפול זה. עם זאת, גם למצבים חמורים יותר, דוגמת דלקת מפרקים שגרונית עם הרס מפרק, אנמיה חרמשית, מחלת קולגן חמורה, או כאב נוירופתי חמור, הרופאים זקוקים להנחיות ספציפיות יותר בנוגע למינון, כלים זמינים לסקירה יעילה של חולים בסיכון, הנחיות כיצד לעקוב אחר סימנים מוקדמים לאירועים חריגים חמורים, שימוש לרעה או הפרעת שימוש באופיואידים.
בהצהרה מפרטים המומחים מספר צעדים חשובים, כולל גישה למאגרי נתונים לפני מתן מרשם לטיפול בתרופות אלו, בדיקות סקירה שגרתיות להערכת הפרעת שימוש בחומרים והימנעות מהעלאת מינון מעל מינון המקביל ל-80-120 מ”ג של מורפין ביום. עוד הם מציינים מספר טיפולים חליפיים להקלה על כאב, כולל טיפול קוגניטיבי- התנהגותי, פעילות גופנית, מניפולציות ספינאליות ושיקום.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!