במאמר שפורסם בכתב העת BMC Family Practice מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי קרוב ל-50% מהחולים הסובלים מדיכאון אינם פונים בבקשה לעזרה לרופא המטפל במהלך אירוע דיכאון, וקרוב ל-80% מהם היו מעוניינים לדון בנושא הבריאות הנפשית שלהם בתדירות גבוהה יותר עם הרופא המטפל.
ברקע למחקר כותבים החוקרים כי שכיחות דיכאון באוכלוסיה הכללית עומדת על 5-10%, אך עשויה לעלות על 50% במרבית האוכלוסיות החלשות. עד כה לא נערכו מחקרים להערכת הסיבות בגינן חולים רבים אינם פונים לרופא המטפל במהלך אירוע דיכאון, בפרט אוכלוסיות לא-מבוססות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לתאר את הסיבות לכך שחולים רבים מאוכלוסיות חלשות אינם פונים לרופא המטפל בזמן אירוע דיכאון.
החוקרים התבססו על שאלונים שניתנו במסגרת מחקר תצפיתי במרפאה ללא עלות בפריז.
מהנתונים עולים ארבעה מרכיבים העשויים להסביר את העדר הפניה לעזרה רפואית במהלך אירוע דיכאון: התפישה השלילית של הטיפול, התפישה השלילית של המחלה, חשיבות הסביבה החברתית ומערכת היחסים בין הרופא והמטופל. מניתוח הנתונים עלה כי קרוב ל-60% מהחולים שפנו למרפאה החינמית סבלו מדיכאון וכי רק מחצתים שוחחו על כך עם הרופא המטפל.
ניתוח הנתונים עלה בקנה אחד עם נתונים איכותיים, מאחר והסיבות העיקריות לאי-פניה להערכת רופא כללו את התפישות השליליות של המחלה (בעיקר בגברים גברים וזרים) והטיפולים (נפוץ יותר בגברים ובילידי צרפת).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מידע מקיף יותר אודות דיכאון ואפשרויות הטיפול, ובדיקות סקר שיטתיות יותר ע”י רופאים ראשוניים עשויים לשפר את הטיפול בדיכאון.
BMC Fam Pract. 2015;16(57)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!