אנגיוגרפיה של הקרנית להכוונה ולהערכה של טיפול בנאווסקולריזציה בדיאתרמיה עם מחט עדינה / פרופ’ מרדכי רוזנר

חוסר כלי דם בקרנית הכרחי לתפקוד תקין שלה. נאווסקולריזציה של הקרנית יכולה להתפתח בתגובה להיפוקסיה או דלקת, שנגרמים בעקבות זיהום, אלרגיה, פגיעה טוקסית או טראומה. המצאות כלי דם בקרנית מבטאת חוסר שיווי משקל בין הפקטורים האנטי-אנגיוגניים כמו פקטור שמקורו בפיגמנט – אפיתליום ופקטורים אנגיוגניים כמו גורמי הגדילה הפיברובלסטיים והאנדותליאליים הוסקולריים. אולם, וסקולריזציה של בקרנית הינה גם חלק מתגובת ריפוי פצע והיא חשובה בשלב חריף של דלקת כדי להעביר אלמנטים תאיים ואחרים הנדרשים לתגובה האימונית, חמרים הנדרשים לצורך תהליכי תיקון ורגנרציה, כדי ליעל את סילוק החמרים הטוקסיים, וכדי להעביר תרופות לאזור.

אפ-רגולציה כרונית של תגובה אנגיוגנית גורמת להישארות של כלי דם חדשים פתולוגיים, אשר הינם בעלי חדירות וסקולרית גבוהה וגורמים לבצקת קרנית, אקסודציה של ליפידים לתוך הקרנית, דלקת כרונית או חוזרת, והצטלקות. מצב זה מהווה גם פוטנציאל להתפתחות מערכת לימפטית אשר באופן תקין לא מצויה בקרנית. התפתחות מערכת לימפטית בקרנית פוגמת עוד יותר בסטטוס שלה כנעדרת תגובה אימונית.

השתמשו בשיטות שונות לטפל בנאווסקולריזציה של הקרנית, כולל שימוש טופיקלי בסטרואידים, חומרים נוגדי פקטורי גדילה, מעכבי מטלופרוטאינזות, טיפול פוטודינמי, לייזר ארגון, לייזר צהוב, הקרנה, טיפול בהקפאה (קריו), ורזקציה של הלחמית.

דיאתרמיה באמצעות מחט עדינה תוארה על ידי מספר קבוצות כטכניקה לטיפול בנאווסקולריזציה של הקרנית. המדובר בהעברת זרם חשמלי דרך יחידת קואגולציה אוניפולרית או קואגולציה תרמית, אשר בדרך כלל מועברת דרך מחט, כמו מחט חיתוך או מחט אלקטרוזליזיס. הראו שטכניקה טיפולית באמצעות דיאתרמיה עם מחט עדינה הינה מבטיחה. המחקר הרטרוספקטיבי הגדול ביותר היה של 56 עיניים. מחקר זה הראה רגרסיה של ונאווסקולריזציה ב- 89.3 אחוזים מהחולים לאחר שני טיפולים. אולם לא ידוע מה השפעת הדיאתרמיה על הקרנית ברמה התאית, במיוחד אם היא מתבצעת לכלי דם מרובים בקרנית. הפחתת מספר כלי הדם שיש לסגור עשויה להפחית את הסיכוי לסיכונים האפשריים בעקבות הדיאתרמיה ולשפר את יעילות הטיפול. עדיין לא ברור אם יש לטפל הן בארטריולות והן בוונולות, או שמספיק לטפל בארטריולות. במחקר היסטולוגי הודגם שהארטריולות מהוות פחות מאחוז אחד מכלי הדם הנאווסקולריים. לכן, יש החושבים שמספיק לטפל בכלי הדם המובילים דם ונאווסקולריזציה של הקרנית. למרות שלעיתים ניתן להבדיל בין הארטריולות והוונולות של ונאווסקולריזציה באמצעות מנורת סדק, הראו שמהות כלי הדם איננה ברורה בתמונות צבע שלהם. מאידך, החוקרים הצליחו באמצעות אנגיוגרפיה של הקרנית עם פלואורסצאין ועם אינדוציאנין ירוק, לזהות כלי דם שלא נראו בתמונות צבע, במיוחד באזורי צלקת או דלקת, ולהבדיל בין ארטריולות, ונולות ודלף. לכן, כדי להפחית למינימום את הקואגולציה שמבוצעת בקרנית, הם השתמשו באנגיוגרפיה כדי לזהות כלי דם ולטפל רק במקומות הנדרשים.

החוקרים היו מליברפול, בריטניה, מבית החולים של האוניברסיטה של ליברפול. מטרת המחקר הייתה לבדוק את התוצאה של חסימה סלקטיבית של העורקיקים של ונאווסקולריזציה של בקרנית בעזרת דיאתרמיה באמצעות מחט עדינה על פי האנגיוגאפיה. המחקר היה רטרוספקטיבי והשתתפו בו חולים עם ונאווסקולריזציה של הקרנית שלא הגיבה לטיפול טופיקלי בסטרואידים. בכל החולים בוצעה בדיקת חדות ראייה, והנאווסקולריזציה של הקרנית צולמה בצילום צבע ובאנגיוגרפיה פלואורסצנטית עם אינדוציאנין ירוק לפני ואחרי דיאתרמיה עם מחט עדינה. משך המעקב היה לפחות 3 חודשים. מספר הארטריולות שחוצות את הגובלת, משך זמן של דלף הפלואורסצאין, השטח והמאפיינים הגיאומטריים של הנאווסקולריזיה בקרנית נקבעו בעזרת תוכנה שפותחה לצורך זה. המיקום של הארטריולות זוהה על פי תמונות אנגיוגרפיה וסומן בעזרת מנורת סדק על ידי מחט כדי לבצע חתך עד לעומק של כלי הדם. לאחר מכן בוצעה דיאתרמיה עם מחט עדינה באמצעות מחט אלקטרוליזיס. התוצא העיקרי היה שטח הנאווסקולריזציה בקרנית.

במחקר השתתפו 30 חולים. הנאווסקולריזציה הייתה כתוצאה מקרטיטיס בקטריאלית ב- 26 חולים, לאחר הכנסת טבעות תוך קרניתיות בשניים, מדיספלסיה אקטודרמלית  בחולה אחד ומכוריסטומה של הקרנית בחולה אחד. משך הזמן שהחולים היו עם ונאווסקולריזציה עד לטיפול היה גדול מששה חודשים ב- 23 חולים שהיוו 77 אחוזים, בין שלושה לששה חודשים בשלושה חולים שהיוו 10 אחוזים, ופחות משלושה חודשים בחמישה חולים שהיוו 13 אחוזים. מספר הארטריולות של כל ונאווסקולריזציה היה בין אחד לשלושה, וקוטרם הממוצע היה 40 מיקרומטר. משך זמן הדלף הממוצע מכלי הדם האפיקליים היה 44.22 שניות. בעשרים חולים המהווים 66.6 אחוזים בוצע טיפול יחד של דיאתרמיה עם מחט עדינה, שני טיפולים ניתנו לשמונה חולים המהווים 26.6 אחוזים, ושלושה טיפולים ניתנו לשני חולים המהווים 6.6 אחוזים.  לאחר הדיאתרמיה שטח ונאווסקולריזציה פחת ב- 1.8 מילימטר מרובע בממוצע  מ- 2.42 ל- 0.62 מילימטר מרובע במהלך עד 12 שבועות לאחר הטיפול. הירידה בשטח ונאווסקולריזציה הייתה משמעותית מבחינה סטטיסטית. 

מסקנת החוקרים הייתה שהאפשרות להבחין בין הארטריולות לוונולות שבנאווסקולריזציה מאפשרת ביצוע טיפול דיאתרמי סלקטיבי לארטריולה האחת או לזוג הארטריולות של כל קומפלקס נאווסקולרי.

Spiteri N, Romano V, Zheng Y, Yadav S, Dwivedi R, Chen J, Ahmad S, Willoughby CE, Kaye SB

Corneal Angiography for Guiding and Evaluating Fine-Needle Diathermy Treatment

of Corneal Neovascularization

Ophthalmology 2015;122:1079-1084

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

מחקר אקראי של טנקטפלאז (Tenecteplase) בחסימה חריפה של עורק הרשתית המרכזי

מחקר אקראי של טנקטפלאז (Tenecteplase) בחסימה חריפה של עורק הרשתית המרכזי

מקור: NEJM
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|03/07/2026

חסימה חריפה של עורק הרשתית המרכזי (CRAO) מובילה בדרך כלל לאובדן ראייה קבוע. למרות הדמיון לשבץ מוחי, היעילות של מתן תרופה ממיסת קרישים (Tenecteplase) לא הוכחה עד כה בניסויים קליניים מבוקרים

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן