במאמר שפורסם בכתב העת European Heart Journal מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה קשר בין ספורט תחרותי ובין עליה של כפליים בסיכון לטכיאריתמיות חדריות או תמותה בחולים עם ARVC (Arrhythmogenic Right-Ventricular Cardiomyopathy), עם תסמינים בשלב מוקדם יותר, בהשוואה לחולים לא-פעילים, ובהשוואה לאלו שעסקו בספורט בשעות הפנאי. בהשוואה לחולים לא-פעילים, ספורט לא-תחרותי לא לווה בהופעה מוקדמת של תסמינים או סיכון מוגבר לטכיאריתמיות חדריות או תמותה.
לדברי החוקרים, מחקרים קודמים הציעו כי ספורט תחרותי מעלה את הסיכון לטכיאריתמיות חדריות ותמותה בחולים עם ARVC. עם זאת, לא ידוע אם הדבר נכון רק לספורט תחרותי או אם פעילויות ספורט בשעות הפנאי מביאות גם לעליה בסיכון לטכיאריתמיות חדריות או תמותה.
מדגם המחקר כלל 108 משתתפים שאובחנו עם ARVC, כאשר בעת הגיוס למחקר, המשתתפים נשאלו אודות רמת הפעילות לפני ואחרי אבחנת ARVC, עם סיווג לשלוש קטגוריות: ספורט תחרותי (41 משתתפים), ספורט לא-תחרותי (48 משתתפים) וחוסר פעילות גופנית (19 משתתפים).
החוקרים מצאו קשר בין ספורט תחרותי ובין עליה משמעותית בסיכון לטכיאריתמיות חדריות או תמותה, בהשוואה לספורט לא-תחרותי (יחס סיכון של 1.99) וחוסר פעילות גופנית (יחס סיכון של 2.05). לא תועדה עליה בסיכון לטכיאריתמיות חדריות או תמוה בהקשר של פעילות ספורט לא-תחרותי, בהשוואה לחולים שאינם פעילים גופנית (יחס סיכון של 1.03).
התסמינים הופיעו בגיל צעיר יותר בחולים שלקחו חלק בספורט תחרותי, בהשוואה לאלו שעסקו בספורט לא-תחרותי (30 לעומת 38 שנים). לא תוארו הבדלים בגיל בעת הופעת התסמין הראשון בין חולים שלקחו חלק בספורט לא-תחרותי ואלו שלא היו פעילים גופנית.
Eur Heart J. 2015;36(27):1735-1743
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!