מתוצאות מחקר חדש משבדיה עולה כי הטיפול במעכבי TNF (Tumor Necrosis Factor) אינו מביא לעליה משמעותית נוספת בסיכון המוגבר מלכתחילה לממאירות עורית שאינה-מלנומה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis).
החוקרים התבססו על נתונים ממאגרי Swedish Biologics Register ו-Swedish National Cancer Register להשוואת הסיכון היחסי לסרטן עור מסוג SCC (Squamous Cell Carcinoma) ו-BCC (Basal Cell Carcinoma) בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית וטיפול במעכבי TNF.
בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית שלא טופלו במעכבי TNF תועד סיכוי גבוה ב-88%, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, לאבחנה ראשונה של SCC וסיכוי גבוה ב-22% לאבחנה ראשונה של BCC.
הטיפול במעכבי TNF הביא לעליה נוספת בסיכון ל-SCC בהיקף של כ-30%, שתורגמה למספר נדרש לנזק של למעלה מ-1,600.
הסיכון היחסי לא עלה עם טיפול ממושך יותר בתרוות או בחולים עם היסטוריה של SCC. מנגד, הטיפול במעכבי TNF לא הביא לעליה נוספת בסיכון ל-BCC.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהממצאים עולה כי ללא תלות במנגנון, מרבית העליה בסיכון לממאירויות מסוג SCC ו-BCC בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית המטופלים במעכבי TNF מקורו בגורמים שאינם קשורים לטיפול.
לאור העליה האבסולוטית הקטנה בסיכון לממאירות עורית על-רקע הטיפול במעכבי TNF, וההשפעה המצוינת של תרופות אלו, ממצאי המחקר אינם תומכים בשינוי מאזן סיכון-תועלת של הטיפול התרופתי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.
BMJ 2016
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!