במאמר שפורסם בכתב העת BMJ מדווחים חוקרים על ממצאי סקירה שיטתית ומטה-אנליזה, מהם עולה כי טיפול בנוגדי-דיכאון מלווה בעליה של פי שתיים בסיכון לאובדנות והתנהגות אגרסיבית בילדים ומתבגרים, ללא השפעה דומה במבוגרים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הנזקים הקשורים בטיפול בתרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) ו-SNRI (Selective Norepinephrine Reuptake Inhibitor). לשם כך, הם ערכו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה, כאשר התוצא העיקרי היו שיעורי תמותה ואובדנות. תוצאים משניים כללו התנהגות אגרסיבית ואקתיזיה.
הסקירה כללה מחקרי כפל-סמיות, מבוקרי-פלסבו, כאשר שני חוקרים אספו את הנתונים באופן בלתי-תלוי.
החיפוש העלה 70 מחקרים (64,381 עמודים של דיווחי מחקרים קליניים), עם 18,526 משתתפים. למחקרים אלו היו מגבלות בתכנון המחקר והבדלים בדיווחים, שייתכן והובילו לתת-דיווח משמעותי של הנזקים. לדוגמא, חלק מהתוצאות תועדו רק בנספחים שכללו נתונים אודות חולים פרטניים, כאשר אלו היו זמינים רק ב-32 מחקרים, ולא היו נתונים אודות דיווחי מקרים מאף אחד מהמחקרים. הבדלים בשיעורי התמותה (כלל מקרי תמותה במבוגרים, יחס סיכויים של 1.28), אובדנות (1.21) ואקתיזיה (2.04) לא היו משמעותיים, בעוד שבקרב חולים שנטלו טיפול בנוגדי-דיכאון תועדה התנהגות אגרסיבית יותר (1.93).
במבוגרים, יחסי הסיכויים עמדו על 0.81 לאובדנות, 1.09 להתנהגות אגרסיבית ו-2.00 לאקתיזיה. הערכים המקבילים בילדים ומתבגרים עמדו על 2.39, 2.79 ו-2.15.
בדיווחי סיכומי המחקר באתר חברת אלי-לילי, פורטו כמעט כל מקרי התמותה, אך כל מקרי מחשבות אובדניות היו חסרים, והמידע אודות יתר התוצאות לא היה מלא.
החוקרים כותבים כי לאור החסרונות שזוהו וגישה חלקית בלבד לנתונים, לא ניתן להעריך את הנזקים האפשריים של הטיפול בצורה מהימנה. במבוגרים לא זוהתה עליה בכל ארבעת התוצאים, אך בילדים ומתבגרים הסיכון לאובדנות והתנהגות אגרסיבית היו גבוהים כפליים. להבנה טובה יותר של הנזקים דרושה גישה אנונימית לנתונים פרטניים של המטופלים.
BMJ
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!