בחולים עם תסמונת FAP (Familial Adenomatous Polyposis) ניתן להפחית משמעותית את היקף הפוליפים בסיכון גבוה עם משלב חדש, הכולל נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים (NSAID או Nonsteroidal Antiinflammatory Drug) עם מעכבי EGFR (Epidermal Growth Factor Receptor), כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת JAMA.
מדובר במחקר אקראי, מבוקר-פלסבו, כפל-סמיות, שכלל 92 חולים עם FAP ונערך בין יולי 2010 ועד יוני 2014. משתתפים עם תסמונת FAP חולקו באקראי ל-Sulindac (150 מ”ג) פעמיים ביום ו-Erlotinib (75 מ”ג) כל יום (46 חולים) לעומת פלסבו (46 חולים) למשך שישה חודשים.
התוצאים העיקריים כללו את מספר הפוליפים והקוטר שלהם בתריסריון פרוקסימאלי בתחילת המחקר ולאחר שישה חודשים. התוצא העיקרי היה השינוי בסך מספר הפוליפים לאחר שישה חודשים. היקף הפוליפים חושב כסיכום הקטרים של הפוליפים. התוצאים המשניים כללו את השינויים בספירת פוליפים בתריסריון או בהיקף הפוליפים, תוך סיווג לפי גנוטיפ והיקף הפוליפים הראשוני, ואחוז השינוי בפוליפים בתריסריון מתחילת המחקר.
מדגם המחקר כלל 92 משתתפים (גיל ממוצע של 41 שנים), שחולקו באקראי כאשר המחקר הופסק מוקדם בהמלצת ועדת מעקב חיצונית בשל ניתוח ביניים מתוכנן מראש שענה על הקריטריונים להפסקת המחקר בשל עדיפות. במהלך שישה חודשים, היקף הפוליפים בתריסריון בקבוצת Sulindac-Erlotinib ירד מ-29 מ”מ ל-19.5 מ”מ ובקבוצת הפלסבו נרשמה עליה מ-23 ל-31 מ”מ. חציון ספירת הפוליפים בקבוצת ההתערבות ירד מ-13.5 ל-10.0 ובקבוצת הפלסבו עלה מ-10.5 ל-17.0.
אירועים חריגים בדרגה 1 ובדרגה 2 היו נפוצים יותר בקבוצת ההתערבות, עם פריחה דמוית-אקנה שתועדה ב-87% מהחולים תחת טיפול פעיל וב-20% מאלו תחת טיפול דמה. רק שני משתתפים פיתחו אירועים חריגים בדרגה 3: חולה אחד בקבוצת ההתערבות פיתח מוקוזיטיס וחולה אחד בקבוצת הפלסבו סבל מכאבי בטן.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לבחון את הממצאים הראשוניים הללו באוכלוסיית מחקר גדולה יותר עם מעקב ממושך יותר.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!