מנתונים שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Oncology עולה כי בנשים לפני מנופאוזה עם ממאירות שד חיובית לקולטנים לאסטרוגן, די בטיפול אדג’וונטי בן שנתיים בלבד בטמוקסיפן בכדי להביא ליתרון הישרדותי ארוך טווח.
מטרת המחקר הייתה לבחון את ההשפעה ארוכת הטווח של טיפול בן שנתיים בטמוקסיפן, בהשוואה לאי מתן טיפול סיסטמי (קבוצת ביקורת), בנשים לפני מנופאוזה עם סרטן שד, בתקופות זמן שונות במהלך מעקב ארוך טווח.
מדגם המחקר כלל נשים לפני מנופאוזה עם סרטן שד ראשוני (564 נשים), שחולקו באקראי לטיפול בן שנתיים בטמוקסיפן (276 נשים) או לקבוצת ביקורת (288 נשים). תוצאי הסיום כללו את התמותה המצטברת ותמותה מצטברת על-רקע סרטן שד. חציון משך המעקב אחר 250 הנשים שעדיין שרדו באפריל 2014 עמד על 26.3 שנים.
מהתוצאות עולה כי בנשים עם גידולים חיוביים לקולטנים לאסטרוגן (362), הטיפול בטמוקסיפן לווה בירידה שולית בתמותה מצטברת (יחס סיכון של 0.77, p=0.075) וירידה משמעותית בתמותה מצטברת על-רקע סרטן שד (יחס סיכון של 0.73, p=0.046). נראה כי ההשפעה השתנתה עם הזמן (שנות תמותה מצטברת 0-5: יחס סיכון של 1.05; 5-15: יחס סיכון של 0.58; לאחר 15 שנים: יחס סיכון של 0.82; שנות תמותה מצטברת על-רקע סרטן שד 0-5: יחס סיכון של 1.09; 5-15: יחס סיכון של 0.53 ולאחר 15 שנים: יחס סיכון של 0.72).
החוקרים מסכמים וכותבים כי לטיפול אדג’וונטי בן שנתיים בטמוקסיפן יתרון הישרדותי בנשים לפני מנופאוזה עם ממאירות שד ראשונית חיובית לקולטנים לאסטרוגן.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!