במאמר שפורסם בכתב העת Thyroid מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולים שיעורים גבוהים של הפוגה ארוכת-טווח בחולי PTC (Papillary Thyroid Carcinoma) לאחר טיפול אבלציה ביוד רדיואקטיבי במינון 30 מיליקירי, בין אם הטיפול ניתן בהפסקת הורמוני תריס או עם תירוג’ן.
מדגם המחקר כלל 370 חולים עם ממאירות מסוג PTC בדרגת סיכון נמוך או בינוני. כל החולים השלימו ניתוח לכריתה מלאה של בלוטת התריס. 6-12 שבועות לאחר הניתוח ניתן טיפול ביוד רדיואקטיבי במינון 30 מיליקירי, כולל 203 חולים לאחר הפסקת טיפול הורמונאלי (הגישה הנפוצה בשנים 1998-2007) ו-167 תחת תירוג’ן (הגישה הנפוצה משנת 2007). שיעורי הפוגה ארוכת-טווח היו מצוינים בכללותם ולא היו שונים בין שתי גישות ההכנה לקראת הטיפול ביוד רדיואקטיבי.
הגדרות תגובה לטיפול לאחר 12-18 חודשים היו בהתאם להנחיות ה-ATA, כאשר תגובה מצוינת מוגדרת בהעדר עדות הדמייתית למחלה ותירוגלובולין מדוכא מתחת ל-0.2 מיקרוגרם/ליטר או תירוגלובולין מגורה מתחת ל-1.0 מיקרוגרם/ליטר.
כצפוי, משך המעקב הממוצע היה ארוך יותר בחולים לאחר הכנה בגישת הפסקת טיפול בהורמוני תריס, בהשוואה לחולים בהם הטיפול ביוד רדיואקטיבי ניתן תחת גירוי תירוג’ן (9.3 לעומת 7.1 שנים, בהתאמה). בקבוצת החולים לאחר הפסקת טיפול בהורמוני תריס, 50.7% סווגו כבעלי סיכון נמוך ו-49.3% כבעלי סיכון בינוני להישנות, כמו גם 59.3% ו-40.7%, בהתאמה, מהחולים שטופלו ביוד רדיואקטיבי תחת גירוי תירוג’ן.
שיעורי התגובה לאחר 12-18 חודשים לטיפול ביוד רדיואקטיבי עמדו על 79.3% ו-76.0% מהחולים שטופלו בהפסקת טיפול הורמוני תריס ואלו שטופלו תחת גירוי תירוג’ן, בהתאמה.
במרבית החולים עם רמות תירוגלובולין מוגברות ותגובה לא-מלאה או תגובה שלא ניתנת לקביעה בהמשך רמות תירוגלובולין לא היו מדידות, ללא טיפול נוסף. לכן, שיעורי ההפוגה ארוכת הטווח לא היו שונים משמעותית בין שתי הקבוצות (95.6% עם הפסקת טיפול בהורמוני תריס לעומת 97% עם טיפול ביוד רדיואקטיבי תחת גירוי תירוג’ן).
מניתוח רב-משתני שכלל נתונים אודות כל החולים, החוקרים זיהו קשר מובהק בין תגובה מצוינת לטיפול לאחר 12-18 חודשים ובין שיעורי הפוגה ארוכת-טווח בקבוצת החולים שטופלו תחת הפסקת הורמוני תריס (יחס סיכויים של 2.6), אלו שטופלו תחת תירוג’ן (יחס סיכויים של 5.3) ובשילוב הקבוצות (יחס סיכויים של 3.43).
עוד זוהתה קורלציה מובהקת בין רמות תירוגלובולין לפני אבלציה ובין שיעורי הפוגה רק בחולים שטופלו תחת הפסקת הורמוני תריס, כך שבנוכחות רמות תירוגלובולין תחת גירוי של מתחת ל-10 מיקרוגרם/ליטר תועד סיכוי גבוה פי 5.5 להפוגה.
Thyroid. 2016;26:951-958
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!