בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך שטופלו בנוגדי-היסטמינים ההתקדמות המבנית הייתה פחותה לאורך שנתיים, בהשוואה לאלו שלא טופלו בתרופות אלו, כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-European League Against Rheumatism.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי היות ואחת ההשפעות העיקריות של נוגדי-היסטמינים הינה עיכוב שחרור גרנולות של תאי מאסט, הם שיערו כי בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך מתן תרופות אלו מלווה בסיכון מופחת להתקדמות מבנית.
להערכת ההשפעה של נוגדי-היסטמינים על התקדמות מבנית של אוסטיאוארתריטיס, החוקרים השלימו ניתוח פוסט-הוק של שני מחקרים בשלב 3 ובחנו את השימוש בקלציטונין פומי בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך. המחקרים בחנו את ההשפעה לאורך תקופה של שנתיים. התוצא העיקרי בשני המחקרים היה התקדמות מבנית, אשר הוגדרה כשינוי במרווח החלל המפרקי המינימאלי לפי צילום רנטגן מתחילת המחקר ועד לאחר שנתיים.
החוקרים בחנו את התוצאות בחולים שטופלו בנוגדי-היסטמינים לעומת חולים שלא קיבלו טיפול זה. בנוסף, החולים חולקו לקבוצות על-פי תקופות השימוש בנוגדי-היסטמינים: 1-49 ימים, 50-299 ימים, או למעלה מ-300 ימים.
הסקירה כללה 2,206 חולים, מהן 1,485 חולים השלימו את המחקר. מבין המשתתפים במחקר, 1,327 חולים דיווחו כי לא טופלו בנוגדי-היסטמינים במהלך המחקר ו-158 דיווחו על נטילת תרופות אלו בשלב כלשהו לאורך המחקר: 74 נטלו טיפול למשך 1-49 ימים, 21 נטלו נוגדי-היסטמינים לאורך 50-299 ימים ו-63 חולים נטלו טיפול למשך למעלה מ-300 ימים.
החוקרים מדווחים כי השינוי הממוצע במרווח החלל המפרקי בקרב אלו שלא טופלו בנוגדי-היסטמינים עמד על 0.32- מ”מ (רווח בר-סמך 95% של 0.36 עד 0.29-), בהשוואה לשינוי של 0.19- מ”מ (רווח בר-סמך 95% של 0.29- עד 0.08-) בחולים שטופלו בנוגדי-היסטמינים לכל פרק זמן.
בניתוח פוסט-הוק של שני המחקרים הקליניים בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך, במשתתפים שנטלו נוגדי-היסטמינים תועדה התקדמות מבנית פחותה בהשוואה לאלו שלא נטלו נוגדי-היסטמינים לאורך השנתיים בהן נערך המחקר. החוקרים כותבים כי הממצאים הצביעו על קשר בין משך הטיפול בנוגדי-היסטמינים ובין הירידה בהתקדמות המבנית.
מתוך כנס ה-EULAR
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!