מדו”ח חדש של ה-CDC (US Centers for Disease Control and Prevention), שפורסם במהדורת פברואר של Morbidity and Mortality Weekly, עולה כי שני מקרי הדבקה ב-WNV (West Nile virus) דרך עירוי מתורם דם חשפו את הפוטנציאל, שנשאר לזיהום, מאז יישום של בדיקה קפדנית יותר, בעיקר בחולים מדוכאי מערכת חיסון.
המקרים קרו באוגוסט ובספטמבר 2006, למרות תוצאת בדיקת MP-NAT (minipool nucleic acid-amplification) שלילית בעת תרומת הדם. אלה המקרים הראשונים המאובחנים מאז היישום של MP-NAT רוטיני ומאז ID-NAT (individual donation NAT), והם מדגישים את הצורך למודעות בקרב רופאים, ש-WNV המועבר עירוי עדיין יכול לקרות וכי חולים עם דיכוי של מערכת החיסון נמצאים בסיכון גבוה יותר ל-WNND (West Nile neuroinvasive disease).
המקרה הראשון של WNND קרה בדרום דקוטה, כאשר גבר בן 82 עם מחלת כליה סופנית קיבל עירוי של 2 יחידות כדוריות דם אדומות דחוסות לטיפול באנמיה, 4 ימים לאחר השתלת כליה. הוא שוחרר כעבור 6 ימים והמשיך לקבל טיפול של מדכאי מערכת חיסון, שכלל 1500 mg ליום של mycophenolate mofetil, 250 mg ליום של cyclosporine ו-20 mg ליום של prednisone.
17 יום לאחר העירוי (21 יום לאחר ההשתלה) החולה אושפז שוב עם חום, לטרגיה והמטומה באזור, שסביב החתך, אשר טופלו אמפירית עם אנטיביוטיקה וחומרים אנטי פטרייה. המצב הנפשי שלו הידרדר במהירות יומיים לאחר מכן. נוגדן IgM אנטי WNV התגלה בסרום ובנוזל CSF בעזרת MAC-ELISA (IgM antibody-capture enzyme-linked immunosorbent assay). כאשר החולה הועבר ליחידה לטיפול ארוך טווח (36 ימים לאחר השתלה) החום שלו חלף ומצבו הנפשי השתפר.
חקירת המקרה גילתה כי תורם הדם היה גבר, שלמרות שלא היו לו סימפטומים של WNV, גר באזור כפרי שקרתה שם פעילות של WNV במהלך עונת 2006. סוכנות לאיסוף דם מחוץ למדינה כללה את דגימת הדם של התורם ועוד 5 דגימות באוסף עבור בדיקות MP-NAT וקיבלה תוצאות שליליות, בדיקת ID-NAT עדיין לא בוצעה בשלב זה.
מרכיבי הדם השלם שלו אותרו והובילו ל-6 יחידות של פלסמה קפואה טרייה, שניתנו במהלך תיקון כירורגי של שבר בגבר בן 60, שעבר השתלת כליה 5 שנים קודם לכן. שבוע לאחר מכן, הוא שוחרר והפסיק לקבל טיפול מדכא מערכת חיסון, שכלל 8 mg ליום של tacrolimus ו-1500 mg ליום של mycophenolate mofetil.
החולה פיתח חום 11 יום לאחר הניתוח וטופל אמפירית באנטיביוטיקה וחומרים אנטי פטרייה, 4 ימים לאחר מכן, הוא סבל מרעד, אנצפלופתיה ושיתוק חד של זרוע שמאל שלא קשורה לפציעה, אך עקבית עם מיאליטיס הקשורה ל-WNV. Anti-WNV IgM זוהה ב-CSF על ידי MAC-ELISA. החום, הרעד והאנצפלותיה של החולה עברו, אך השיתוק ביד נמשך 5 ימים. 3 חודשים לאחר מכן הוא נשאר ביחידה לטיפול לטווח ארוך.
לדברי ה-CDC, למרות שמקור הזיהום לא יכול להיות מוכח בשל העדר זמינות של מרכיבים עבור הבדיקה, עדות של WNND בשני מקבלי דם מאותו תורם עם עדות סרולוגית לזיהום חדש, הופכת העברה דרך עירוי של WNV לאפשרית.
יתרה מכך, היות ושני מקבלי הדם אושפזו לתקופה של לפחות שבועיים לפני התחלת ה-WNND, רכישת הזיהום דרך עקיצת יתוש, אינה סבירה. הכליה המושתלת גם כן אינה מקור סביר היות ולתורם ולנתרם לא הייתה עדות לווירוס.
למרות ש-WNND המועבר דרך עירוי דם יכול להיות קשה לזיהוי, רופאים צריכים לשקול מחלה זו כאפשרית, בעיקר כאשר מופיעים סיבוכים נוירולוגים לא מוסברים בחולים מדוכאי מערכת חיסון לאחר השתלה.
לסיכום, חולים מושתלי איברים נמצאים בעיקר בסיכון. בשני המקרים, החולים היו לאחר השתלת כליה והם היו תחת טיפול מדכא מערכת חיסון בעת הופעת WNND לאחר שקיבלו עירויי דם. ה-CDC ציין כי למרות ש-WNND קורה בפחות מ-1% מזיהומי WNV הכוללים (שרובם כתוצאה מעקיצת יתוש), הסיכון עולה בערך פי 40 בחולים מושתלים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!