בעבר, אי-ספיקת לב בחולה עםejection fraction תקין של חדר שמאל נתפסה לרוב כנובעת מתפקוד דיאסטולי ירוד, והמונח אי-ספיקת לב “דיאסטולית” הפך לדרך פופולארית להבדיל מצב זה מאי-ספיקת לב “סיסטולית”, שנבעה מ- ejection fraction נמוך. אולם, המונח אי-ספיקת לב הוא מורכב יותר. מחקר חדש, שפורסם בגיליון נובמבר של Journal of the American Medical Association, מיטיב להדגים זאת.
באנליזה ששילבה ממצאים קליניים ואלקטרוקרדיוגרפיים מ-556 חולי אי-ספיקת לב, 55% היו בעלי תפקוד שמור של חדר שמאל, שהוגדר כ- ejection fraction ≥ 50%. כ-80%, היו בעלי דרגה מסוימת של הפרעה בתפקוד דיאסטולי. אולם, חולים עם תפקוד סיסטולי ירוד של חדר שמאל, או ejection fraction <50%, היו בעלי סבירות גבוהה יותר לסבול מהפרעה דיאסטולית מתונה עד חמורה, יחסית לאלו עם ejection fraction גבוה יותר.
לדברי החוקרים, המחקר מראה כי הפרעה דיאסטולית הינה מצב שכיח באי-ספיקת לב וכיejection fraction של חדר שמאל בפני עצמו אינו הדרך היעילה ביותר לאפיין חולים עם הסינדרום. על מנת לסווג חולים עם אי-ספיקת לב כראוי, יש למדוד הן ejection fraction והן תפקוד דיאסטולי בעזרת אקו- דופלר.
האנליזה מדגישה את חשיבותם של מחקרים הנעזרים באקו-דופלר בכל החולים הסובלים מאי-ספיקת לב. הדבר יסייע לכוון את ההתערבויות לעבר גורמי סיכון להפרעה דיאסטולית, כגון יתר לחץ-דם, השמנת יתר וסוכרת, בחולים שעשויים להרוויח מכך. מדידות של תפקוד דיאסטולי אינן מהוות חלק מהבדיקה האקוקרדיוגרפית, אך לדברי החוקרים, הן בהחלט צריכות להיות.
רוב החולים שהיו עם תפקוד דיאסטולי שמור בחדר שמאל היו מבוגרים יותר משמעותית, רובם היו נשים, והיו בעלי רמת תפקוד ממוצעת טובה יותר. הפרעה דיאסטולית בלטה הן בחולים עם תפקוד ירוד והן בחולים עם תפקוד שמור של חדר שמאל. אולם, יחס הסיכויים להפרעה דיאסטולית מתונה עד חמורה בחולים עם ejection fraction ירוד בחדר שמאל היה 1.67 (p=0.01), בהשוואה לאלה שהיו עם תפקוד שמור. 44% ממשתתפי המחקר היו בעלי הפרעה דיאסטולית ו- ejection fractionשמור בחדר שמאל.
תפקוד דיאסטולי תקין או ירוד בצורה קלה עד חמורה לא השתנה משמעותית באנליזה דומה, שהוגבלה לחולים עם אי-ספיקת לב, כפי שהוגדר בקריטריוני Framingham, כאשר ejection fraction של 55% בחדר שמאל היווה את הגבול שהבדיל בין תפקוד שמור ותפקוד ירוד של חדר שמאל.
רמות brain-type natriuretic peptide (BNP) היו גבוהות משמעותית בחולים עםejection fraction נמוך, יחסית לאלה עם תפקוד סיסטולי שמור, וללא קשר ל- ejection fraction, היו קשורים בקשר הפוך לדרגת ההפרעה הדיאסטולית.
הבדלים שנמצאו בין חולים עם תפקוד שמור וחולים עם תפקוד ירוד של חדר שמאל לא נראו כבעלי השפעה על התוצאות. אחוזי התמותה שלהם ל-6 חודשים היו דומים ועמדו על 16%. הם נותרו דומים גם לאחר תיקון למאפיינים דמוגרפיים וקליניים.
החוקרים סבורים, שחולי אי-ספיקת לב עם הפרעה דיאסטולית ותפקוד סיסטולי שמור זכאים לתשומת לב זהה לזו שזוכים לה החולים עם תפקוד ירוד.
רופאים רבים לא ישמחו להתחיל במדידת תפקוד דיאסטולי בחולי אי-ספיקת הלב, משום שהם רואים בכך תוספת מאתגרת או מעיקה לבירור האקו המסורתי. האלוגריתם שהחוקרים מציעים, הוא משהו שיתווסף לבדיקת האקו מבלי להוסיף זמן רב. לדבריהם, יהיה זה קל יחסית לשימוש בעבודה השגרתית, שכן זה דורש בסך הכל שני רישומי דופלר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!