בחולים מבוגרים הסובלים מכאבי ברכיים, התערבות פרמקולוגית בשילוב פיזיותרפיה שיפרה את התוצאות הבריאותיות והפחיתה שימוש ב- nonsteroidal anti-inflammatory drug (NSAID) בטווח הקצר- כך עולה ממחקר חדש.
במסגרת המחקר, 325 מבוגרים בגיל 55 ומעלה,שהופיעו עם כאב ברכיים, חולקו באקראי לקבל טיפול פרמקולוגי עפ”י אלוגריתם, להשתתף בפיזיותרפיה בקהילה (ייעוץ ותכנית אישית לפעילות גופנית) או שנכנסו לקבוצת ביקורת (עלון עצות המחוזק ע”י שיחת טלפון). התוצאה העיקרית הייתה מידת השינוי ב- Western Ontario and McMaster Universities osteoarthritis index (WOMAC) כעבור 3,6 ו- 12 חודשים.
ניקוד הכאב הממוצע עפ”י WOMAC בנקודת ההתחלה היה 9.1 ± 3.7, וניקוד התפקוד הממוצע היה 29.9 ± 12.8. מעקב של שישה חודשים הושלם ע”י 297 משתתפים (91%). כעבור 3 חודשים, ההפחתה הממוצעת בכאב הייתה 0.41 ± 2.8 בקבוצת הביקורת, 1.59 ± 3.2 בקבוצה הפרמקולוגית, ו- 1.56 ± 3.4 בקבוצת הפיזיותרפיה. ההפחתה המתאימה בניקוד התפקוד הייתה 0.80 ± 8.5, 2.61 ± 9.8 ו- 4.79 ± 10.8 בהתאמה.
בהשוואה לקבוצת הביקורת, הבדלים ממוצעים בניקוד בקבוצת הפיזיותרפיה היו 1.15 (רווח בר סמך 95%, 0.2-2.1) עבור כאב ו- 3.99 (95%, 1.2-6.8) עבור תפקוד. הבדלים אלה בקבוצת הטיפול התרופתי היו 1.18 (95%, 0.3-2.1) עבור כאב, ו-1.80 (95%, -0.8 – 4.5) עבור תפקוד.
אולם, הבדלים אלה לא נשמרו כעבור 6 או 12 חודשים. במהלך המעקב, כמות קטנה יותר משמעותית של משתתפים בקבוצת הפיזיותרפיה דיווחה על התייעצות עם המטפל הכללי, ושימוש ב- NSAID בקבוצת הפיזיותרפיה ובקבוצת הטיפול התרופתי היה נמוך יחסית לקבוצת הביקורת.
לסיכום, טיפול בחולים מבוגרים עם כאבי ברכיים, הניתן ע”י פיזיותרפיסטים ורוקחים, הסתיים בשיפור קצר טווח בתוצאות הבריאותיות, הפחית שימוש ב- NSAID, והביא לשביעות רצון גבוהה של המטופל. האתגר החדש הוא לחקור כיצד התועלות הקליניות המוקדמות שנראו יכולות להישמר בטווח הארוך, והאם הפחתה פוטנציאלית בשימוש בשירותי הבריאות הופכת התערבויות אלה ליעילות מבחינת עלות-תועלת כאסטרטגיית טיפול עיקרית בקו ראשון.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!