ממחקר חדש עולה, כי אנשים הסובלים ממחלות פיזיקאליות נמצאים בסיכון גבוה לסבול גם מהפרעות חרדה, העלולות להביא להחמרת המחלה הפיזיקאלית והירידה בתפקוד בעקבותיה.

על אף שהממצאים אינם ייחודיים, מחקרים קודמים בנושא הוגבלו ע”י גודל מדגם קטן, דיווח עצמי על מחלות פיזיקאליות, וחוסר יכולת להיעזר במומחים לאבחון הפרעות נפשיות.

במחקר הנוכחי, העריכו החוקרים נתונים לגבי 4100 מבוגרים שרואיינו בסקר הבריאות הגרמני בשנים 1997-1999. לדברי החוקרים, זהו המחקר היחיד שבו פסיכולוגים ופסיכיאטרים אבחנו הפרעות נפשיות, ורופאים אבחנו מחלות פיזיקאליות. כמו כן, זהו המחקר האפידמיולוגי הגדול ביותר, והיחיד שהשתמש בכלים בעלי תוקף סטטיסטי, כולל ה- DSM ושאלון ה- SF-36.

האנליזה הראתה, כי נוכחות הפרעת חרדה (פאניקה, פוביה, חרדה כללית, אגורפוביה, פחד חברתי, או הפרעה אובססיבית כפייתית) הייתה קשורה באופן בלתי תלוי עם מחלות נשימתיות, מחלות במערכת העיכול, דלקת מפרקים, אלרגיות, מחלות בבלוטת התריס ומיגרנה.

הפרעת החרדה נטתה להופיע לאחר הופעה של מצבי תחלואה פיזיים, ואף הביאה להידרדרות באיכות החיים ובתפקוד הפיזי.

לדברי החוקרים, הפרעות חרדה ותחלואה פיזית יכולות להפוך למעגל קסמים. מצבים כואבים כמו מיגרנה ודלקת מפרקים עלולים להעלות את חרדת החולה לגבי הכאב. בנוסף, התקפי היסטריה עלולים לבלבל עם התקפי אסתמה.

חרדה גורמת לאנשים להימנע ממצבים שעלולים להחמיר את הסימפטומים, מה שמגביל אותם מבחינת עבודה פיזית וגורם להם להימנע מפעילויות חברתיות. כתוצאה מכך, עלולות להתפתח השמנה או התמכרות, ובכך להעלות את הסיכון למצבים כואבים נוספים ולמחלות פיזיקאליות.

החוקרים ממליצים לרופאים להיות ערניים בנוגע להפרעות חרדה במטופליהם. לדבריהם, ברגע שהרופא מזהה סימנים להפרעת חרדה, עליו לנסות להביא את החולה לטיפול. טיפול לא יפחית רק את הבעיות הנפשיות, אלא הוא עשוי לשפר גם את התסמינים של המחלה הפיזיקאלית.

Arch Intern Med 2006;166:2109-2116

לידיעה במדסקייפ