מתוצאות מחקר חדש שפורסם בגליון ספטמבר של American Journal of Psychiatry עולה כי בגברים הסובלים מדיכאון מג’ורי ומצבי דחק בשלב מוקדם בחייהם, התגובה האינפלמטורית למצבי סטרס פסיכוסוציאלי מוגברת. אירועי דחק משמעותיים במהלך החיים, כולל סטרס בשלב מוקדם בחיים, הם גורם סיכון משמעותי להתפתחות דיכאון מג’ורי בעתיד.
לדברי החוקרים, דיכאון מג’ורי נקשר עם אקטיבציה טונית מוגברת של מערכת החיסון הטבעית (Innate), כולל עליה בציטוקינים פרו-דלקתיים, דוגמאת Interleukin-6 (IL-6). עד כה לא נבדקה ההשערה לפיה הגברת הפעילות האינפלמטורית בעקבות סטרס מוגזמת בחולים עם מחלה פסיכיאטרית.
החוקרים השוו את רמות IL-6, אוכלוסיות לימפוציטים, ורמות NF-kB בתאים מונונוקלארים בדם היקפי, בגברים בריאים מבחינה רפואית, עם דיכאון מג’ורי ומצבי דחק מוגברים בשלב מוקדם בחיים (n=14), לעומת גברים שאינם סובלים מדיכאון (N=14). החוקרים השוו את הרמות לפני ואחרי השלמת מבחן Trier Social Stress Test.
החוקרים מצאו כי העליה ברמות IL-6 ו-NF-kB בעקבות Trier-Social Stress Test היתה גדולה יותר בחולים הסובלים מדיכאון מג’ורי וסטרס בשלב מוקדם בחיים. העליה במדדים עמדה בקורולציה בלתי-תלויה עם חומרת הדיכאון, אך לא עם מצבי סטרס בשלב מוקדם בחיים. למרות שאחוז תאי NK עלה גם הוא בעקבות סטרס, החוקרים לא מצאו הבדל בין הקבוצות או קורולציה בין אחוז תאי NK ובין רמות NF-kB או IL-6.
החוקרים כותבים כי בגברים הסובלים מדיכאון מגו’רי, עם חשיפה מוקדמת למצבי סטרס, זוהתה תגובה אינפלמטורית מוגברת למצבי סטרס פסיכוסוציאלים, ממצא המכוון לקשר בין דיכאון מגו’רי, מצבי דחק בשלב מוקדם בחיים והשפעות על המצב הבריאותי של החולים.
ייתכן כי המנגנון להשפעות שזוהו קשור בשינויים בתפקוד הנוירו-אנדוקריני, כולל עליה בתגובתיות מערכת העצבים הסימפטטית ו/או שינוי בבקרת הפידבק של גלוקוקורטיקואידים. הפעלת מערכת העצבים הסימפטטית מגבירה את התהליכים האינפלמטורים, ובחולים הסובלים מדיכאון מג’ורי, עם חשיפה למצבי סטרס בשלב מוקדם בחייהם, קיימת תגובה מוגברת של מערכת העצבים הסימפטטית למצבי הדחק.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!