לאור המידע המועט הקיים בנושא מתן תוך-קני (אנדוטרכאלי) של אפינפרין בהחייאת יילודים, מחקר חדש נועד לבחון את שכיחות השימוש בצורת מתן תוך-קני של אפינפרין בחדר לידה, ולקבוע אם המינון שהומלץ עד כה, של 0.01 עד 0.03 מ”ג לק”ג אפינפרין במתן תוך-קני, טוב להשבת הסירקולציה הספונטנית.
במסגרת המחקר הרטרוספקטיבי סקרו החוקרים את כל היילודים שקיבלו מנת אפינפרין אחת או יותר בחדר הלידה, במתן תוך-קני במהלך החייאה בחדר לידה,במהלך התקופה שבין ינואר 1999 ודצמבר 2004. החוקרים לא כללו במחקר יילודים עם מומים מולדים לטאליים, יילודים שנולדו מחוץ לבית החולים, ומקרים בהם היו חסרים הגליונות הרפואיים.
מהתוצאות עולה כי מבין 93,656 יילודים, 52 (0.06%) טופלו באפינפרין בחדר הלידה, 5 מהם הוצאו מהמחקר. 44 מהיילודים הנותרים (94%) קיבלו את המינון הראשון במתן תוך-קני. רק ב-14 (32%) שבה הסירקולציה הספונטנית לאחר מתן אנדוטרכאלי. מבין 30 היילודים הנותרים, ב-23 (77%) יילודים חזרה הסירקולציה הספונטנית לאחר מתן תוך-ורידי, בעקבות כישלון טיפול אפינפרין במתן תוך-קני. לא נרשם הבדל במאפיינים הקליניים בין יילודים שהגיבו לטיפול אנדוטרכאלי לעומת אלו שהגיבו לטיפול תוך-ורידי, פרט לרמת סוכר נמוכה יותר באישפוז ביחידת טיפול נמרץ יילודים (52 לעומת 113 מ”ג אחוז).
לסיכום, מתן תוך-קני של אפינפרין משמש לעיתים קרובות במקרים שדרושה החייאה אינטנסיבית בחדר הלידה. במרבית המקרים, המינון המומלץ של 0.01 עד 0.03 מ”ג לק”ג אפינפרין במתן תוך-קני, אינו יעיל. החוקרים מאמינים כי מינונים גבוהים יותר ישפרו את יעילות הטיפול. הם ממליצים לערוך מחקר פרוספקטיבי לקבוע את המינון המומלץ לטיפול אפינפרין במתן תוך-קני. עד אז, שיטת הטיפול המועדפת היא במתן דרך הוריד.
הערות עורך:
כבר בהמלצות החדשות של ה-NRP הומלץ להעלות את מינון האפינפרין במתן תוך קני, וזאת מאחר ומחקרים רבים הטילו ספק ביעילות מתן האפינרין במינון הקיים. ישנם כאלה הממליצים כי לאחר שלא היתה השפעה של מתן אפינרין תוך קני, יש לנסות ולתיתו במתן תוך ורידי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!