מטרת המחקר הייתה לבדוק את שיעורי הזיהומים והקולוניזציה על ידי MRSA (methicillin-resistant Staphylococcus aureus) בין ינואר 2003 ומאי 2004 על מנת להעריך את ההשפעה של הכנסת מדיניות MRSA באוקטובר 2003, שדרשה סיקור של כל האשפוזים.
סך כולל של 5594 אשפוזים היו מיוחסים ל-22,810 תוצאות מיקרוביולוגיות. התחלואה, התמותה והעלויות של טיפול בחולים הנושאים MRSA עם שבר פרוקסימלי של הפמור הושוו ביחס לגיל, מין, דירוג של American Society of Anaesthesiologists ומצב מגורים. לקבוצת החולים הנושאים MRSA הותאמה קבוצת ביקורת, שהייתה שלילית ל-MRSA.
ב-2004, החוקרים סקרו 1795 מתוך 1796 אשפוזים אלקטיביים, ו-MRSA נמצא ב-23 (1.3%). בנוסף, הם סקרו 1122 מתוך 1447 אשפוזי טראומה ו-43 (3.8%) מהם נשאו MRSA. השכיחות של MRSA בחולי טראומה עלתה ב-2.6% בכל שבוע של שהות בבית החולים (r=0.97, p<0.001). MRSA התפתח ב- 2.9% מכלל חולי הטראומה וב-0.2% מכלל החולים האלקטיביים במהלך אותו אשפוז (p<0.001).
היישום של מדיניות ה-MRSA הורידה את השכיחות של זיהום MRSA ב-56% בחולי טראומה (1.57% בשנת 2003 [17 מתוך 1084], ל-0.69% בשנת 2004 [10 מתוך 1447], p=0.035). זיהום ב-MRSA בקרב חולים אלקטיביים ירד ב-70% (0.56% בשנת 2003 [7 מתוך 1257] ל-0.17% בשנת 2004 [3 מתוך 1806], p=0.06). העלות של מניעת זיהום אחד ב-MRSA הייתה 3200 פאונד.
למרות שקולוניזציה של MRSA לא השפיעה על שיעור התמותה, זיהום על ידי MRSA יותר מהכפיל אותה. חולים עם שברים פרוקסימליים של הפמור עם זיהום ב-MRSA נשארו בבית חולים למשך 50 ימים נוספים, קיבלו 19 ימים נוספים של טיפול ב- vancomycin ו-26 ימים נוספים של טיפול סגור הנעזר בואקום בהשוואה לקבוצת הביקורת. עלויות נוספות אלו היו שוות ל-13,972 פאונד פר חולה.
לסיכום, מניסיון זה החוקרים הצליחו לתאר את האפידמיולוגיה של MRSA, להעריך את ההשפעה של מדדים השולטים בזיהום על שיעורי זיהום ב-MRSA ולקבוע את התמותה, התחלואה והעלויות הכלכליות של נשיאת MRSA במחלקות אורתופדיות אלקטיביות וטראומה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!