מחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של Archives of Internal Medicine, חיפש את השיעור של מתן מרשם מחדש לטיפול תרופתי, שהופסק בבית החולים עקב ADR (תופעת לוואי של התרופה).
החוקרים חקרו 215 חולים, שאושפזו במחלקה גריאטרית בשני מוסדות. הגיל הממוצע היה 82 (הטווח נע בין 59 ו-96) ו-67% היו נשים. תופעות לוואי של תרופות, שזוהו בקבלה על ידי הצוות הרפואי, חולצו מהערות החולים.
ה-ADR סווגה כרצינית אם היא גרמה למוות או לאירוע המאיים על החיים, אם דרשה אשפוז או שהות ממושכת של החולה בבית החולים, או אם הוא גרמה לנכות משמעותית או מתמדת.
החוקרים בדקו כל מקרה של ADR, שצוין במכתב השחרור מבית החולים או שהוכנס לתיק הרפואי של החולה על ידי הרופא הכללי שלו. כמו כן, נעשה שימוש במידע מבתי המרקחת בקהילה של החולים בכדי להעריך את שיעור מתן המרשמים מחדש של תרופות, שהפסיקו את השימוש בהן בבית החולים בשל ADR במהלך 6 חודשים לאחר השחרור.
להלן ממצאי המחקר העיקריים :
מגבלות המחקר כוללות : מספר קטן של חולים, חוסר במידע בנוגע לסיבות של מתן המרשם מחדש של התרופות וחוסר במידע בנוגע להישנות של ה-ADRs לאחר מתן המרשם מחדש.
למרות זאת, החוקרים מאמינים כי מעל לרבע (27%) מהתרופות, שהופסקו בבית החולים בשל תופעת לוואי, נרשמו מחדש תוך 6 חודשים מהשחרור. העברת המידע לרופא הכללי והתיעוד על ידי הרופא הכללי אינו מספק והדבר מהווה סיכון משמעותי. החוקרים מציעים, שתקשורת טובה יותר בנוגע ל- ADRs בין דרגים שונים של מספקי שירותי הבריאות יכולה להוריד רישום מחדש של מרשמים, שאינו הכרחי ובכך להוריד את ההישנות של ADRs.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!