ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של Arthritis Care & Research, זוהו מספר מחסומים הנראים לעין לפעילות גופנית בחולים עם ארתריטיס.
שיעורי ההשתתפות בפעילות רגילה הם נמוכים בקרב פרטים עם ארתריטיס בהשוואה לפרטים ללא ארתריטיס. The National Arthritis Action Plan and Healthy People 2010 הדגישה את החשיבות של פעילות גופנית בקרב חולי ארתריטיס. המחקר הנוכחי בדק מחסומים נראים לעין של פעילות גופנית, יתרונות ויכולות של מבוגרים עם ארתריטיס, שמתאמנים וכאלה שאינם מתאמנים.
במחקר השתתפו 68 מבוגרים עם ארתריטיס, שחולקו ל-12 קבוצות על פי סטטוס של פעילות גופנית, מצב סוציואקונומי וגזע. הדיונים של הקבוצות שועתקו מילולית והוצפנו.
כמו כן, נעשה שימוש בתוכנת NVivo בכדי להוציא מוטיבים מרכזיים עבור המתאמנים והלא מתאמנים.
המשתתפים דיווחו שמגוון של פקטורים פיזיקליים, פסיכולוגיים וסביבתיים השפיעו על ההשתתפות שלהם בפעילות גופנית, כולל פקטורים הדומים לאלה, שהיו בדגימות של מבוגרים באוכלוסייה הכללית, ופקטורים, שייחודיים לפרטים עם מחלות כרוניות. למרות שסימפטומי ארתריטיס היו מחסומים לקיום פעילות גופנית, שיפור בסימפטומים אלה נראו כיתרונות פוטנציאלים ומוטיבציה לקיום פעילות גופנית. פרטים, שלא עסקו בפעילות גופנית דיווחו על ספק כלשהוא, שקיים אצלם, שהם יוכלו להפיק תועלת מביצוע פעילות גופנית. בנוסף הם דיווחו על תפיסה, שכאב הנמצא בעלייה, גם אם הוא זמני, לא יהיה שווה את היתרונות המופקים מקיום פעילות גופנית.
פרטים, שהתעמלו חוו את היתרונות של פעילות גופנית ורצו יותר לאמץ את הפעילות הגופנית שלהם כך שתסתגל למחלה, בעוד שפרטים שלא התעמלו, רצו את היתרונות הללו, אך נטו יותר להפסיק להתעמל, כשהארתריטיס התפתחה.
למרות מגבלות פוטנציאליות של המחקר, ממצאי המחקר מספקים מידע להבנת אסטרטגיות התערבות ואת החוויות והאמונות בנוגע לביצוע פעילות גופנית בקרב פרטים עם ארתריטיס. בנוסף למדידת התוצאות הרגילות יש צורך להדגיש תופעות משמעותיות בפרטים עם ארתריטיס (כגון ירידה בכאב, עליה בתנועתיות, ירידה בנוקשות ועצמאות) בחומרי ההסברה של ההתערבות, כמו כן יש צורך להעריכם במחקר ובפרקטיקה. תוצאות אלה הן הכי חשובות לחולי ארתריטיס והן עשויות לנבא היצמדות לביצוע פעילות גופנית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!