ממחקר שנערך לאחרונה, ושבדק אנשים החיים באזור שבו בארות השתייה מזוהמים באורניום, עולה כי אין השפעות טוקסיות ישירות לכליות מחשיפה כזו לאורניום. המחקר פורסם בכתב העת האמריקאי למחלות כלייה (the American Journal of Kidney Diseases).
ואולם, דיווחו החוקרים, ישנן השפעות בלתי ישירות כגון עלייה בלחץ הדם הסיסטולי יחד עם ירידה בפינוי קראטינין.
החוקרים העריכו את מידת החשיפה לאורניום ב-95 גברים ו-98 נשים ששתו מי בארות למשך 16 שנים בממוצע. מתוכם, 55% שתו מים מבארות עם רמות אורניום גבוהות מהמקסימום המומלץ על פי ארגון הבריאות העולמי שעומד על 15 מיקרוגרם לליטר.
בנוסף, החוקרים מצאו כי 34% מהמשתתפים צרכו במזון רמות אורניום גבוהות מרמת הסיכון המינימלית של 2 מיקרוגרם לקילוגרם משקל גוף ביום. שיער וציפורניים הוגדרו כאינדיקטורים טובים למידת החשיפה לאורניום. יתר על כן, 68% מדגימות השתן עברו את האחוזון ה-95 של ריכוז הייחוס בו משתמשים בארה”ב לרמות אורניום בשתן (0.03 מיקרוגרם לליטר).
החוקרים דיווחו כי לא נמצאה אף עדות לתופעות לוואי בכליות כתוצאה מאורניום, וזאת על פי 10 אמצעים להערכת רעילות כלייתית. ההשפעה היחידה שנצפתה בקרב המשתתפים, שנחשפו לרמות אורניום גבוהות, הייתה עלייה בעלת מובהקות סטטיסטית בהפרשת גלוקוז בשתן ועלייה בלחץ הדם הסיסטולי. העלייה ביחס הדם הסיסטולי נמצאה בהתאמה לירידה בפינוי קראטינין, אולם ללא הגעה לערכים המצביעים על יתר לחץ דם.
החוקרים ציינו כי החשיבות הקלינית של ממצאים אלה אינה ברורה וכי תחום זה מצדיק המשך מחקר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!