ממחקר חדש עולה כי Doxycycline עשוי להאט את התקדמות אוסטוארתריטיס של הברך.

בחירת Doxycycline כתרופה העשויה להשפיע על מהלך Osteoarthritis (OA) לא נשענה על ההנחה לפיה OA היא מחלה זיהומית, אלא על תוצאות מחקרים שמצאו:

1)     Doxycycline מעכב את הדגרדציה של קולגן סוג XI, אחד מסוגי הקולגן המינורים בסחוס הארטיקולרי, ע”י Gelatinase במשקל 72 קילודלתון.

2)     נוכחות Doxycycline במהלך אקטיבציה של Procollagenase הביאה ליצירת פרגמנטים חסרי פעילות קטליטית, במשקל מולקולרי נמוך, וירידה בולטת ברמות האנזים הפעיל.

3)     Doxycycline עיכב Messenger RNA של Nitric Oxide Synthase, אנזים הקיים בכמות גדולה בסחוס OA, ופעילותו מביאה להפרשת Matrix Metalloproteinase (MMP) ע”י כונדרוציטים.

במחקר השתתפו 431 נשים בגילאי 45-64 הסובלות מהשמנת-יתר וממצאים רדיוגרפיים המתאימים ל-OA בברך אחת. המשתתפות חולקו לטפול ב-100 מ”ג Doxycycline או פלסבו פעמיים ביום, למשך 30 חודשים. המדד העיקרי היה היצרות המרווח הבין-מפרקי (Joint Space Narrowing JSN) במדור Medial Tibiofemoral, כפי שנמדד בפלאורוסקופיה, שבוצעה בתחילת המחקר, לאחר 16 חודשים ולאחר 30 חודשים. במרווחי זמן של 6 חודשים, המשתתפות דיווחו על חומרת כאב המפרקים.

71% מהמשתתפות השלימו את המחקר, 85% עברו בדיקה רדיוגרפית לאחר 30 חודשים. בנשים שהשלימו את המחקר לפי הפרוטוקול, שיעורי היצמדות למשטר הטיפול עמדו על 91.8%.

בהשוואה לקבוצת הפלסבו, הירידה הממוצעת ברוחב המרווח המפרקי בברך הנבדקת, היה נמוך ב-40% במטופלי Doxycycline, לאחר 16 חודשים (0.15 ± 0.42 mm לעומת 0.24 ± 0.54 mm) ונמוך ב-33% לאחר 30 חודשים (0.30 ± 0.60 mm לעומת 0.45 ± 0.70 mm).

מדדי הכאב בשתי הקבוצות המטופלות היו נמוכים בתחילת המחקר ונותרו נמוכים במהלך המחקר, עובדה מבלבלת מאחר שייתכן ו- Doxycyclineאינו קשור בכאב מפרקים פחות קשה. עם זאת, תכיפות ביקורים למעקב במהלכם המשתתפות דיווחו על עליה של 20% לפחות במדד הכאב, בהשוואה לביקור הקודם, היתה נמוכה יותר בקרב מטופלי Doxycycline.

ל- Doxycycline אין כל השפעה נראית על JSN או הכאב בברך הנגדית. בשתי קבוצות הטיפול, במשתתפות שדיווחו על עליה ב-20% או יותר ברמת הכאב בברך במרבית הביקורים, זוהתה היצרות מהירה יותר של החלל המפרקי, בהשוואה לאלו עם כאב קבוע.

Doxycycline האט את קצב היצרות החלל המפרקי (JSN) בחולות עם OA מוכח של הברך. העדר השפעתו על JSN בברך הנגדית מכוון לכך שהמנגנון הפתוגנטי באותו מפרק היה שונה מזה של הברך הפגועה.

מגבלות המחקר כללו גודל מדגם קטן יחסית, תקופת מעקב קצרה יחסית, אוכלוסיה ספציפית, המקשה להכליל את תוצאות המחקר, חוסר יכולת להשליך את התוצאות על מפרקים אחרים.

Arthritis Rheum. 2005;52:2015-2025

לידיעה במדסקייפ