הרזולוציה של שברי מאמץ בילדים ומתבגרים, בעוד שהינם נדירים, עלולה להיות ארוכה ומתמשכת בגלל עיקוב אבחנתי וטיפולים ראשוניים לא מתאימים.
חוקרים בגרמניה בחנו 25 מטופלים בתהליך גדילה עם 27 שברי מאמץ המשפיעים על העצמות.
גיל המטופלים נע בין 3 ל- 17 שנים.
זמן המעקב הממוצע במחקר היה 4.8 שנים.
גורמי הסיכון לשברי הליכה באוכלוסיה צעירה זו היו זהים לאלה שבאוכלוסיה המבוגרת.
המיקום הנפוץ ביותר לשברי מאמץ היה בשוק ולאחריו בעצמות כף הרגל.
מתוך 27 השברים, 26 טופלו בצורה שמרנית וניתוח בוצע במקרה אחד.
זמן הטיפול הממוצע נמשך 8.9 שבועות.
דווח על ריפוי מלא ב- 17 מהמקרים תוך 3 חודשים מהאבחנה הראשונית.
לעומת זאת, ב- 9 מהמקרים לא הגיעו להעדר מוחלט של התסמינים גם לאחר 12 חודשים.
במדגם המטופלים הנוכחי הייתה קורלציה משמעותית בין אבחנה ראשונית מוטעית ולפיכך עיקוב אבחנתי (למשך יותר משבועיים מהצגת המקרה לראשונה) ובין הממצאים הקליניים 12 חודשים לאחר האבחנה.
באופן חלקי בגלל סיבה זו, לאחוז גבוה של המטופלים הייתה התארכות של התופעה.
בנוסף ציינו החוקרים שהסיכויים לריפוי מוחלט היה טובים יותר כאשר שברי המאמץ זוהו בטומוגרפיות תהודה מגנטיות כברי השוואה לשברים מאשר רק כבצקת, ולפיכך ממליצים על המשך מחקר ממוקד בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!