האם טיפול במשך שנתיים באנטי-דפרסנטים יעיל בקשישים הסובלים מדיכאון? (NEJM)

ממחקר חדש עולה כי טיפול אחזקה באנטי-דפרסנטים עשוי לסייע לקשישים הסובלים מדיכאון.

קשישים הסובלים מדיכאון עמוק, כולל אירוע ראשון, מצויים בסיכון גבוה להישנות דיכאון, מוגבלות ותמותה. קיים מעט מאוד מידע באשר ליעילות של SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) לטווח הרחוק , או פסיכותרפיה בקשישים, והמידע הקיים שנוי במחלוקת.

כמו כן, אין קונצנזוס באשר לטיפול התרופתי ארוך הטווח המתאים לאחר אירוע דיכאון ראשון, מרבית המומחים תומכים בטיפול רצוף במשך 6-12 חודשים בלבד באלו המפתחים אירוע דיכאון ראשון בגיל מבוגר.

המחקר העריך את יעילות טיפול ב-Paroxetine וטיפול פסיכותרפי אחת לחודש, בקרב מטופלים בגיל 70 ומעלה עם דיכאון, כולל 55% שפיתחו אירוע דיכאון ראשון. במחקר השתתפו 116 מטופלים שחולקו לאחת מארבע קבוצות טיפול אחזקה (Paroxetine או פלסבו בשילוב עם טיפול פסיכותרפי חודשי או סדנאות לניהול קליני, למשך שנתיים, או עד להישנות דיכאון עמוק. סדנאות לניהול קליני, שכללו דיון באשר לתסמינים, נוהלו ע”י אותן אחיות, עובדים סוציאלים ופסיכולוגים שהיו אחראיים לטיפול פסיכותרפיה.

ב-35% ממטופלי Paroxetine ופסיכותרפיה הופיע דיכאון חוזר במהלך השנתיים, 37% מהמטופלים ב- Paroxetine וסדנאות ניהול קליני, 68% ממטופלי פלסבו ופסיכותרפיה, ו-58% ממטופלי פלסבו וסדנאות ניהול קליני (P=0.02). לאחר תיקנון להשפעות פסיכותרפיה, הסיכון היחסי להישנות במטופלי פלסבו היה יותר מפי 2 בהשוואה למטופלי Paroxetine (RR=2.4, 95% CI = 1.4-4.2).

מספר המטופלים בהם היה צריך לטפל ב- Paroxetine בכדי למנוע הישנות אחת היה 4 (95% CI=2.3-10.9). מטופלים עם פחות מצבים רפואיים ומחלות פחות חמורות, כולל יל”ד ומחלות לב, היו בסיכוי גדול יותר להנות מהטיפול ב- Paroxetine (P=0.03 עבור האינטראקציה בין טיפול ב- Paroxetine וחומרת המצב הרפואי בתחילת המחקר).

למטופלים בגיל 70 ומעלה עם דיכאון עמוק שהגיבו לטיפול ראשוני ב- Paroxetine ופסיכותרפיה היה סיכוי נמוך יותר להישנות דיכאון אם הם קיבלו טיפול ב- Paroxetine למשך שנתיים. פסיכותרפיה חודשית לא מנעה הישנות דיכאון.

במאמר מערכת נכתב כי קיימים אנטי-דפרסנטים טובים רבים, וכי לשיפור השפעות דיכאון בגיל מאוחר יש השפעות משמעותיות על בריאות הציבור.

גיל מבוגר אינו מקטין את הסיכוי לתגובה לתרופות נוגדות-דיכאון, על בסיס הממצאים עדיין מוקדם מדי להמליץ על טיפול לכל החיים בנוגדי-דיכאון לאחר אירוע דיכאון בודד בגיל מבוגר. עם זאת, פרט למקרים בהם יש הפרעה קוגניטיבית בלתי-הפיכה כה חמורה עד שאבחנת דיכאון שנויה במחלוקת, לא מוקדם מדי להמליץ על טיפול לכל החיים.

N Engl J Med. 2006;354:1130-1138, 1189-1190

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

החלפת טיפול מאספירין כטיפול בודד לאחר שבץ מוחי לא־תסחיפי: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של רשת

החלפת טיפול מאספירין כטיפול בודד לאחר שבץ מוחי לא־תסחיפי: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של רשת

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|29/09/2026

המחקר הנוכחי נועד לבחון מהי האסטרטגיה הטיפולית היעילה ביותר עבור חולים אלו: האם להמשיך עם אספירין, לעבור לנוגד טסיות אחר (כמו קלופידוגרל), או להוסיף תרופה נוספת לטיפול משולב (DAPT)?

טיפול באדי מים לניהול סרטן הערמונית: תוצאות ראשוניות של מחקר VAPOR 2 לגבי יעילות ורעילות של טיפול אבלטיבי

טיפול באדי מים לניהול סרטן הערמונית: תוצאות ראשוניות של מחקר VAPOR 2 לגבי יעילות ורעילות של טיפול אבלטיבי

מקור: aua journals
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
אין תגובות|27/09/2026

מטרת המחקר הייתה להעריך את הבטיחות ואת היעילות של שימוש באדי מים לצורך אבלציה של רקמת ערמונית בקרב גברים עם סרטן ערמונית מקומי (PCa) בדרגת סיכון בינוני במעקב של 12 חודשים

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

מקור: Ophthalmol
ד"ר יעל שרון
ד"ר יעל שרון
אין תגובות|27/09/2026

המחקר בדק שתי שאלות מרכזיות: האם בקרב חולי סוכרת מסוג 2, נוכחות של גאוט (Gout) קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות רטינופתיה סוכרתית (DR) וסיבוכיה? והאם בחולי גאוט שכבר סובלים מרטינופתיה סוכרתית מתקדמת, טיפול להורדת חומצה אורית (ULT) עשוי להפחית את הסיכון לסיבוכים מסכני ראייה?

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|25/09/2026

הטיפול בשבץ איסכמי עם ליבת שבץ גדולה (Large Ischemic Core) מעורר דיון רב בשנים האחרונות. המחקר בחן כיצד נוכחות של “אי התאמה” (Mismatch) – כלומר פער בין אזור המוח שכבר ניזוק באופן בלתי הפיך לבין אזור המוח שעדיין ניתן להצלה (Penumbra) – משפיעה על סיכויי ההחלמה של המטופל לאחר צנתור מוח, והאם חשיבות הפער הזה משתנה ככל שחולף הזמן מתחילת התסמינים

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן