לפי מחקר חדש עולה, כי צורה חדשה של מתן של מורפין, דרך האף (Rylomine), משיגה השפעה אנלגטית דומה, קלה יותר לשימוש ובטוחה באותה מידה כמו מתן דרך הוריד, בטיפול בכאב אחרי ניתוח בדרגה בינונית עד קשה. תוצאות המחקר הוצגו בכנס השנתי של האקדמיה האמריקאית לכאב ברפואה, שנערך בסן-דייגו.
בראיון לרויטרס אומר אחד החוקרים, שיתרון נוסף של רילומין, הוא שקשה יותר לעשות בה שימוש לרעה, בהשוואה לצורות האחרות של מתן מורפין. על מנת להשיג תחושה של “היי”, משתמשים צריכים לצרוך לפחות 25 מג של מורפין. בשימוש ברילומין, המינון המירבי אליו אפשר להגיע הוא 20 מג.
רילומין מורכבת ממורפין יחד עם מרכיב נוסף, שמאריך את זמן המגע של התרופה עם המוקוזה באף, מה שמשפר את הספיגה שלה אל מחזור הדם. הספיגה המוגברת מאפשרת להביא את הרמה של התרופה בדם, לרמה המושגת במתן של מורפין דרך הוריד במשך 20 דקות.
במחקר ביקשו החוקרים לבדוק את היעילות והבטיחות של רילומין, בהקלה של 4 שעות בכאב. קבוצות של 23-46 מטופלים הוקצו אקראית לטיפול ברילומין במינון 3.75 מג, 7.5 מג, 15 מג או 30 מג, לטיפול במורפין IV במינון 7.5 מג או לטיפול בפלצבו.
החוקרים מדווחים, שהמינון היעיל המינימלי של רילומין היה 7.5 מג, עם פעילות דומה לזו של מורפין IV במינון 5 מג. בהשוואה למינון של 7.5 מג, המינון של 15 מג השיג יעילות גבוהה יותר, אך הוא נסבל פחות טוב.
תופעות הלוואי המקומיות שהיו קשורות במתן של התרופה דרך האף, כללו טעם רע, גודש באף, אי נוחות באף, גירוי בגרון והתעטשות.









תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!