ממחקר חדש עולה כי ירידה במשקל לאחר ניתוח להצרת קיבה (Bariatric Surgery) בנשים הסובלות מהשמנת יתר חולנית, עם Polycystic Ovary Syndrome (PCOS), עשויה לנרמל את ההפרעות המטבוליות, ההפרעות בפוריות ואת המצב ההיפר-אנדרוגני, המלווים תסמונת זו.
מהממצאים עולה כי PCOS הפיכה בנשים הסובלות מהשמנת-יתר חולנית, בתגובה לנירמול הריגשות לאינוסלין לאחר עודף משקל ממושך. עובדה זו מרמזת כי המנגנון בבסיס PCOS בנשים שמנות שונה מזה של נשים רזות, בהן רגישות לאינסולין עשויה להיות פקטור הרבה פחות חשוב.
החוקרים ביצעו ניתוח להצרת קיבה ב-36 נשים לפני המנפאוזה, לאחר כשלון כל הניסיונות לירידה במשקל ללא ניתוח. 17 נשים אובחנו עם PCOS, ממצא שכיח בנשים הסובלות מהשמנת-יתר.
לאחר הוצאת 7 נשים מהמחקר, לאחר שאובחנו קודם לכן עם PCOS, החוקרים העריכו כי 35% מהנשים סבלו מ-PCOS לא-מאובחנת, שכיחות גבוהה כמעט פי 7 מהשכיחות הכללית בנשים תורמות דם במדריד.
מבין 12 הנשים עם PCOS, שהיו זמינות למעקב, הסינדרום חלף לאחר ירידה משמעותית במשקל שהושגה לאחר ניתוח (בממוצע, 41 ק”ג לאחר זמן ממוצע של 12 חודשים). מחזורי וסת רגילים שבו בכל 12 המקרים, ורמות פרוגסטרון מעל 4 ננוגרם למ”ל, בשלב הלוטאלי, אישרו שהן מבייצות.
רמות אינסולין גבוהות בצום, שזוהו רק בנשים עם PCOS לפני הניתוח, שבו לטווח הנורמלי לאחר הירידה במשקל, בדומה לרמות ההורמונים.
החוקרים ממליצים לבצע בדיקות סקר ל-PCOS בכל הנשים הסובלות מהשמנת-יתר חולנית, וכך למנוע סיבוכי PCOS (אי פוריות, היפרפלזיה או קרצינומה של האנדומטריום) ולאפשר טיפול בתסמינים העוריים.
הוא ממליץ שבדיקות הסקר יכללו היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית, כולל מדד שיעור יתר, רמות טסטוסטרון כולל ורמות Sex Hormone Binding Globulin (SHBG), בכדי לחשב את רמות הטסטוסטרון החופשי, והערכה של אי תפקוד שחלות, לפי רמות פרוגסטרון בשלב הלוטאלי, או מדדי טמפי הגוף.
בהתחשב בתגובה המצוינת במחקר, ניתן להסתפק במעקב, ללא טיפול ספציפי. יש לשקול טיפול פרמקולוגי (Anti-Androgens, ו/או Insulin Sensitizers), רק במקרים בהם תסמיני PCOS ממשיכים גם לאחר ירידה ניכרת במשקל.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!