מטרת המחקר היתה להשוות ניסויים אקראיים מבוקרים המשווים בין שימוש אלקטיבי בהנשמה בתדירות גבוהה (HFV) להנשמה מכנית קונבנציונלית (CMV) בפגים. ההשוואה נתנה תוצאות סותרות. החוקרים שיערו כי שונות התוצאות ניתנת להסבר באמצעות אופי מחקר שונה, אסטרטגיית הנשמה, עיכוב בהתחלת HFV ושימוש בהיפרקפניה פרמיסיבית.
נערך חיפוש למחקרים המשווים בין שתי השיטות והם סווגו על פי אסטרטגיית הנשמה ושימוש במתנד. המחקרים סודרו על פי משך ממוצע של אקראיות, גבולות Paco2, תאריך פרסום וגודל מדגם.
במחקר נכללו 17 ניסויים שכלל 3776 מטופלים. שלא כמו מטה- אנליזות קודמות, לא היו הבדלים משמעותיים בהיארעות BPD או מוות (יחסי סיכון 0.87, 0.751.00) ודימום תוך חדרי חמור בדרגה 3-4 (1.14, 0.961.37). היארעות דליפות אוויר (1.23, 1.061.44) היתה גבוהה משמעותית עם HFV. אנליזות שונות הראו כי התוצאות היו קשורות לאסטרטגיות הנשמה ששימשו ב-HFV ו-CMV. לא נצפתה השפעה למשך ממוצע לאקראיות, דרגת היפרקפניה פרמסיבית או גודל מדגם.
החוקרים הסיקו כי ההטרוגניות בקרב ניסויים המשווים HFV ל-CMV בפגים נובעית בעיקר משל הבדלים באסטרטגיות הנשמה. נראה כי אופטימיזציה של שיטות CMV הינה יעילה כמו שימוש ב-HFV לשיפור תוצאות פולמונריות בפגים.
Archives of Disease in Childhood – Fetal and Neonatal Edition 2005;90:F466-F473
הערות העורך:
“אין חדש תחת השמש”. ברור הדבר הוא שמכשיר ההנשמה החשוב ביותר הינו מוחו של הרופא המנשים ולא סוג המנשם או סוג ההנשמה. חשוב לדעת כיצד להנשים ולאו דווקא באיזה מכשיר להשתמש, או באיזו צורת הנשמה יש להשתמש בחולה מסויים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!