במחקר ישראלי בראשותו של ד”ר אלון גרוסמן המתפרסם ב-Aviation, Space & Environmental Medicine מתארים הכותבים שני מקרים בהם טייסים בחיל האוויר הישראלי אשר חלו בסוכרת סוג 1 , ואשר באמצעות טיפול באינסולין גלרג’ין (לנטוס) והדרכה באשר לזיהוי סימנים מקדימים של היפוגליקמיה, נמצאו כשירים לחזור לשירות פעיל כטייסים במטוסים המוטסים ע”י צוות אוויר.
הכותבים מציינים כי סוכרת תלויית אינסולין נחשבת לרוב כמכשול ומגבלה ביכולת לתפקד כאיש צוות אוויר, בעיקר על רקע החשש מאירועי היפוגליקמיה העלולים לגרום לטשטוש ואיבוד הכרה. בשני המקרים שמתארים הכותבים נמצא כי הדרכה לזיהוי מוקדם של סימפטומים של היפוגליקמיה, יחד עם טיפול מתאים באינסולין (בשני המקרים הועברו המטופלים מ-NPH לגלרג’ין) הביאו את הטייסים ליכולת לחזור לכשירות מלאה כטייסים.
הכותבים מדגישים כי ממחקרים קודמים עולה שברוב המקרים בהם סבלו חולי תלויי אינסולין מהיפוגליקמיה הייתה טעות בהערכתם לרמות הסוכר בדמם. קיים חלון צר שבו המטופל יכול לזהות סימנים מוקדמים ולטפל בעצמו בהתאם כדי למנוע אירוע היפוגליקמיה. הדרכה כזו כפי שנעשתה לטייסים ניתן וחשוב גם לבצע לחולים אחרים. נכונותו של חיל האוויר הישראלי להמשיך להעסיק טייסים (אמנם לא כטייסים בודדים) מעידה על האמינות והאפקטיביות של השיטה לזיהוי סימנים מוקדמים והטיפול באינסולין ארוך טווח מסוג לנטוס.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!